חזרנו כל כך שיכורים ביום חמישי בלילה, שאפילו לא הצלחנו להזדיין. לא שלא ניסינו, אבל זה היה כל כך עלוב שהפסקנו באמצע ונרדמנו הפוכים ומייד. הפוכים זאת אומרת - עם הרגליים לכיוון ראש המיטה, ועל השמיכה, במקום מתחתיה. התעוררתי אחרי שעה וניסיתי להפוך את ג'ו למצב נורמלי, אבל זה פשוט לא הצליח. הבן אדם ישן כמו פגר, מה שלא הפריע לו להתעורר בשלוש בבוקר, ולהעיר אותי, בטענה שהוא לא זוכר מה היה. מבחינתי, לא לזכור שום דבר בשלוש בבוקר כשאתה מעכל את ההאנגאובר של מחר זה לגיטימי לגמרי. מה שלא הפריע לג'ו להעיר אותי שוב בשש בבוקר על מנת לחפש את הסלולרי שלו, וזה כדי שהוא יוכל לשים שעון מעורר לשבע וחצי, שאז הוא קם ללימודים. בסוף התעוררתי איתו בשבע וחצי, ואחרי שהוא הלך לא הצלחתי לחזור לישון כי החתולה היתה בהתקף יללות פסיכוזי. מסתבר שזה בגלל שהארגז חרא שלה הסריח יתר על המידה. אני אישית לא מתלוננת כשהחרא שלי מסריח, אבל היא חתולה מאוד מפונקת, כזכור. אז קמתי והחלפתי לה את החול, וזה, להזכירכם, בשמונה בבוקר של יום שישי, כשהשמש טרם זרחה ואני טרם פישתנתי או הקאתי. אחר כך כבר הייתי בשוונג אז שטפתי כלים, טאטאתי את כל הבית, סידרתי את המרפסת, ניקיתי את האמבטיה, ואת החדר שלי גם. ואז ג'ו חזר מהלימודים, והלכנו לקנות טרולי.

ג'ו חייב טרולי גדול ומשובח עקב נסיעותיו התכופות, ואני צריכה טרולי עקב הנסיעה המתוכננת לאמסטרדם (באפריל או במאי) וגם כי טרולי זה נורא מגניב. עברנו בין המון חנויות, החל מהפרסים המעיקים (זה 300 שקל. את רוצה את זה במאתיים? אני אעשה לך את זה במאה. שמונים. לאן אתה הולך? מאה חמישים! בוא בוא, שבעים שקל, אדוני!) דרך ארנקי שולה ועד העיראקי בשוק. רק אצל העיראקי הצלחנו למצוא טרולים כמו שרצינו, וגם להסתדר מבחינת המחיר. הטרולי שלו עלתה 300 ש"ח, היא ענקית ממש ועוד בצבע ירוק-חאקי, ולכן אין סיכוי שהוא יאבד אותה לעולם, טפו טפו טפו. הטרולי שלי עלתה 150 ש"ח, והיא קטנה ויפה, אבל רק חבל לי שלא מצאתי תיק עלייה למטוס תואם. יסלחו לי אלוהי הנובורישים.

ובערב, בזמן שטושה היתה תקועה על המחשב וג'ו התקין לנו ווי תלייה במקלחת - שוב תקף אותי פרץ יעילות, וסידרתי את החדר בלאגן. כל הכבוד לי! ראו נא איזה באלגן מאורגן של ממש (וגם חשיפה קצרה לטרולי):

נהדר. אני מאוד מרוצה. וזה רק חצי אחד מהחדר. הוצאתי משם שני ארגזים ואלף שקיות, מיינתי את השטויות של טושה ובסוף יצא שיש שם יותר דברים ויותר מקום. אין יעילה ממני בכל העולם כולו, וג'ו היה מאוד גאה בי ומייד הלך לפרק איזה כסא במטבח ולסדר אותו מחדש.

אבל זה לא קשור.

טושה וג'ו צופים באדיקות בג'קי בראון. אני לא בתמונה כי הלכתי לישון.

דיאנה מנסה לצוד את העציצים

אומנותי בתחת שלי

עוד קצת דיאנה, אם היא כבר עשתה טובה והסכימה לדגמן, צריך לנצל את ההזדמנות:

סחה על ההתאמת צבעים, לא?

בשלהי יום שישי, באיזור הצפירה, ישבתי כהרגלי במרפסת ועישנתי ג'וינט מול העיתונים של שבת. זו תחושה נהדרת של ממש, אתם לא יודעים כמה. וגם המרפסת הולכת ונהיית נעימה מיום ליום. רק על הדלת יכולתי להסתכל במשך שעות.

ככה, כי זה יפה לי.

וזה נורא הצחיק אותי:

וזה העץ הידוע בחצר, שהתחיל לפרוח, ועכשיו כשנופלת עליו השקיעה זה כל כך יפה שבא לי לבכות.

אתם בטח לא זוכרים אפילו שניקיתי את המקרר. מה אכפת לכם, באמת, שרכנתי על ארבע במשך שעתיים וקירצפתי כתמי חלודה ועובש עם כל החומרים הכימיקלים המותרים לשימוש ביתי? אתם בכלל לא יודעים איזה מקרר מכוער הוא היה לפני שהתיישבתי עליו, אבל אתם יכולים להתרשם מהתוצאות:

רוב המגנטים באו עם המקרר, הורדתי את כולם, ניקיתי, זרקתי את מה שצריך, ואת הנותרים מיינתי לפי סוג. כל הצד הימני, למשל, מוקדש לפיצה. יש לי את כל הטלפונים לכל הפיצריות באיזור פ"ת-ר"ג, ומה שהכי מצחיק זה, שאני בכלל לא אוהבת פיצה.

יש לי ספארי קטן וחמוד! הידד!

זה השלט בשירותים.

תאמינו לי, כבר הרבה זמן לא היה לי רעיון מבורך כזה. כל פעם אני תולה עוד כמה פסקאות מ-'100 עצות נהדרות' שמצורף פעם בחודש לעיתון לאישה. אני מכורה לדבר הזה, וזה הופך את חווית השירותים להרבה יותר מעניינת ומחכימה. וזוהי העצה ה-101 שלי אליכם. השתמשו בה בתבונה.

שבת שלום!

(נ.ב - אני צריכה להיות אונליין במשך 24 שעות. אל תשאלו למה, אבל אתם מוזמנים להנעים את זמני באייסיקיו. אבל רק אם יש לכם משהו נחמד \ מעניין להגיד, או שאתם רוצים לשחק איתי סלייד-א-למה).