או לפחות לאנשים מסויימים.

ניגררתי היום בשלושה אוטובוסים, ששנים מהם היו לא נכונים, לתוככי גבעתיים. למה? מפגש מעריצים של טלנובלה (ע"ר), זה למה. זה לא מה שאתם חושבים - אומנם אני מעריצה דגולה של הטלב"מ, עוד מהסצנה ההיא של מאור כהן מכין קססה כשכל הביצים שלו בחוץ, אבל לא הגעתי לשם כדי לאסוף חתימות, אלא כדי לצלם. שלחו אותי, אז הלכתי. הגעתי באיחור אופנתי של שעה, עם יבלול בבוהן ופריחה בקרסול (עקב מפגש לא צפוי עם אבן ושיח) ומייד פניתי לצלם את כל הסובבים. בטח נראתי שם מגוחכת להחריד עם המצלמה הקטנה שלי, כשכולם שם יב"ז ורז מאירמן ומצלמות בקוטר 33 מ"ג אור וואט אבר, אבל אני את העבודה שלי עשיתי, וחסל. לא לפני שאיך קוראים לו, זה שעושה את בני, נשבע לי שהג'וינטים שהם מעשנים בסדרה זה לא אמיתי. כן בטח. כאילו שלא שמתי לב שהוא נורא חיוור במציאות.

בכולאופן, יב"ז ושכטר היו מאוד מודעים לעצמם, וכל השאר טיפה משועממים. המעריצים עצמם היו רועשים וצרחנים, פלאשים הבזיקו בכל מקום, וכל מה שהיה חסר שם זה גמדה בלבוש מנומר שתסתובב בין רגלי השחקנים ההמומים ותנסה להצטלם איתם. אה, סליחה, בעצם - כזו בדיוק היתה שם. טוב, שום דבר כבר לא יכול להפתיע אותי בזמן האחרון. צילמתי כמו משוגעת, דרכתי לרון שחר על הרגל, והסתלקתי מייד לפני שיסקלו אותי.

האנקדוטה היומית: רון שחר התחיל פעם עם חברה שלי שהשתזפה בים טופלס. זה מה שנקרא - הוא מסוג הטיפוסים האלו שמתחילים עם בנות שמשתזפות טופלס.

ואז חזרתי הביתה במצב רוח בינוני ומטה עקב עייפות, רעב, ועצבות על היותי נובודי בעסקי השואוביז, וברגע שירדתי מהאוטובוס, התחיל לרדת עלי גשם. מדוע גשם? אני שואלת את עצמי, אנחנו בקיץ, לא? זה מאוד לא מנומס, במיוחד כשאני כולי גופיה וסנדלים ותו לו. אבל זה בסדר, הגשם הפסיק בשלב מסויים, זאת אומרת - ברגע שהגעתי הביתה. מפתיע או לא מפתיע? מפתיע, כל פעם מחדש.

ובאוטובוס שוחחתי קלות עם אביגיל על הא ודה, אז היא ציינה שיצא לה לראות את רותם בטלוויזיה. אנחנו מכירות את רותם עוד מאז שנת 1996 הזכורה לטוב. זה הלך ככה - רותם נדלק קצת על נעה שבדיוק נסעה לדרום לחופשת הפסח, ואני הלכתי אליו להביא לו את איזה פתק ממנה או משהו כזה, ואז התחלנו לדבר, ונהיינו ידידים טובים מאוד, והוא לא יצא עם נעה יותר, כי בכלל הסתבר לו שהוא הומו. ובערך אז נעה התחילה להיתפס על ג'ו, והיתה את התקרית ההיא שלא זכורה לטוב והם נהיו חברים. בנתיים אני שידכתי לרותם את שיקו, והיכרתי לו את אביגיל. שנים אחרי זה, שיקו נשאר בקשר עם רותם, אבל לא צפוף מידי. אביגיל נשארה בקשר עם רותם, עד שנמאס לה, ג'ו ונעה התרחקו ונפגשו שוב כעבור שנים מספר, ואז אני הגעתי, וכל השאר ידוע.

בקיצור, הייתי חייבת להתקשר אליו ולשמוע מה קורה וזה. אז התקשרתי, והיה נורא מצחיק. אמרתי לו - זו אני! אמר לי - אני לא מאמין! את כותבת בנענע במקרה? הודתי באשמה. אמר לי - אני לא מאמין! הוא כותב ועורך בוואלה, אגב. טוב, סיפרתי לו בקצרה מה חדש ושדרך אגב, אני חברה של ג'ו. אמר לי - אני לא מאמין! אמרתי לו - קיבלתי את הטלפון שלך מאביגיל. אמר לי - אני לא מאמין! בקיצור, הוא לא האמין לי הרבה. אז קבענו להיפגש ביום שישי.

תמיד אהבתי אותו נורא. הוא הצחיק אותי תדיר ועזר לי לפתור תשבצים.

מה שבאמת מצחיק זה, שהשנה האחרונה עמדה בסימן קאמבק של אנשים שהכרתי בתיכון. שיקו התקאמבק לחיי לפני שנה בערך, ביום הולדת של רוי. ויקו התקאמבק לחיי זמן קצר אחרי, כשפגשתי אותו ביום. אביגיל התקאמבקה לחיי לפני שבועות מספר, ועכשיו רותם.

נחכה ונראה אם שנה הבאה יתקאמבקו לחיי אנשי חטיבת הביניים. אם כי רובם, לפי דעתי, סיימו את הקריירה שלהם בכיכר דיזינגוף, על הספסלים. נחכה ונראה, נחכה ונראה. נחכה. (ונראה)

נ.ב "השאלה היא לא אם קראת לי טוסיק - השאלה היא אם באתי" אמר לי פעם ג'ו באיזושהיא סיטואציה לא ברורה, ובהשאלה - השאלה היא לא אם שמתי תמונה שלי משתינה, השאלה היא אם עשיתם מזה ביג דיל. כאילו מה - אף פעם לא השתנתם? הפרוצדורה חדשה לכם? הרי הגברים משתינים בשורה, והבנות שומרות אחת לשניה, אז איפה האינטימיות? על מי אתם עובדים? אפילו חיטוט באף זו כבר פעולה יותר פולשנית משתינה. תהיו רגועים יותר, לא קרה כלום. תסתכלו קצת על שאר התמונות, היו שם כמה יפות.