אתם ידעתם שהבמאי של טלנובלה (ע"ר), להלן שי קפון, זה בעצם וויצמן מ"עניין של זמן" המיתולוגית? גם אני לא ידעתי. למעשה, שלוש שעות הסתובבתי במחיצתו, החנפתי לו על עבודתו והזזתי אותו מהפריים שלי חליפות, וכל הזמן הזה הוא היה מוכר לי. "מאיפה הוא מוכר לי, למען השם?" שאלתי את עצמי שוב ושוב. האם פגשתי אותו איפהשהוא? האם עבדתי איתו? אולי אפילו יצאתי איתו? בסוף הכתבת של ויוה פלוס הפגינה יעילות ופלטה - "עניין של זמן". דפקתי לעצמי בראש ולאחר מכן את הראש בקיר, להשלמת האקט הדרמתי. וואלה, וויצמן. מגניב.

וויצמן, זוז לי מהפריים.

חזרתי מירושלים בדיוק בזמן להסתפר לפני יום השואה. יען משה, הספר של טלנובלה (ע"ר), המליץ לי לקצץ פלאס דירוג פלאס אמו וכמו כן הוסיף מספר המלצות על כל מיני חברים שלו בתל אביב. אז הלכתי להבימה, שם יש מספרה של איזה אחד שמייד שכחתי את שמו (משהו כמו קולי, אבל זה לא משנה, זו מספרה גדולה מול תיאטרון הבימה ליד החנות של העידן החדש וזה מספיק). בכל מקרה נכנסתי, ביקשתי תספורת, הושיבו אותי, חפפו לי, הכינו לי קפה, וקיצצו לי באכזריות. כל הדרך באוטובוס בכיתי, ואז הגעתי הביתה וגיליתי שהשיער התייבש, וזו אחת התספורות היות יפות שאי פעם היו לי. וזה אני אומרת, ולא אף אחד אחר, כי אף אחד עוד לא ראה אותה בנתיים.

אז עמדתי מול המראה והייתי מרוצה במפתיע, ותוך כדי שמעתי יללות ממקום לא ברור, ואז נזכרתי שגם החתולה בעצם לא באה לברך אותי לשלום. מסתבר שהמטופשת שיחקה עם המעצור דלת ומשב רוח פתאומי נעל אותה במרפסת. היא בהחלט נעל. אחר כך הלכתי לשטוף פנים וגיליתי להפתעתי הרבה שאותו משב רוח פתאומי שנעל את החתולה במרפסת גם טרק את החלון במקלחת וכל הזכוכית נשברה.

אני לא מבינה - יום אחד אני חוזרת הביתה אחרי שמונה בערב, וזה מה שמחכה לי? תוהו ובוהו במקלחת וחתולה על סף טירוף במרפסת? רגע! זה עוד לא הכול!!!!

ואז טושה התקשרה לשאול, אם הגיעה השקית עם הבגדים מהמכבסה. לא הגיע. מוזר מאוד, אמרה טושה, הם אמרו שהם יביאו את זה עד שמונה. טוב, לא היה לי איך לתרום בנושא אז הלכתי לאכול פיצה והיא כנראה הלכה לעשות טלפונים, ואז היא התקשרה שוב להגיד שהם בטעות שמו את זה בדירה 4 במקום קומה 4 (עצלנים) ואם אני יכולה ללכת לבדוק. יכלתי. אז הלכתי.

בדירה 4 מתגוררת זקנה בלה בעלת משקפיים עבים וחלוק בית. היא אינה דוברת עברית. הסברתי לה בקצרה במשך עשר דקות, שאני מחפשת שקית (תנועת יד) בגדים (מראה לה חולצה שלי) מכבסה (תנועת יד) הזקנה עשתה לי תנועות בחזרה, שהיא איננה מבינה מה אני רוצה ממנה. לפתע התעורר תא רדום במוחה המנוון והלוקה בסניליות והיא אמרה-  למטה, למטה (תנועת יד). אם כך, ירדתי למטה, הלכתי באינסטקטיביות לפח הזבל, ואכן שם שכבה לה בודדה וענוגה שקית הבגדים של טושה מהמכבסה. קצת קרועה בצדדים, אבל עדיין מלאה בכול טוב. ניחא.

הודתי לזקנה בכל מילים שהיא לא מבינה ואמרתי לה לילה טוב. "עוד מעט, עוד מעט" היא ענתה, ואני חשבתי שזה מכיון שהיא לא הבינה למה כוונתי, אבל תוך כדי שאני עולה במדרגות היא נכנסה הביתה ומייד יצאה וקראה לי והגישה לי זוג מגבות. שהיא לקחה מהשקית, של טושה, כמובן.

טושה ואני התפקענו מצחוק שעה ארוכה ובסוף החלטנו שנתבע את המכבסה הארורה מרחוב הרצל בפ"ת ואף נפיץ עליהם שקרים זדונים ואף נבקש את הכסף בחזרה. במו עיני ראיתי את הפתקית והיה כתוב עליה "קומה 4". עצלנים! גנבים! רשעים! עוכרי ישראל!!!

ולסיום סיומת, שכחתי שיום השואה היום, ולא קניתי סיגריות. אז לזכר השישה מיליון שעושנו באכזריות, אני לא אעשן היום. לפחות עד מחר.

לילה טוב.

( את מישהו זה מעניין מה יקרה בטלנובלה (ע"ר)? )