הבתים:

עובדה ידועה היא שבאמסטרדם כל בית ברחוב שונה מזה שאחריו. עובדה פחות ידועה היא שכולם עקומים, או לפחות רובם. בכל רחוב יש לפחות בית אחד שנוטה קדימה בצורה מסוכנת ועוד אחד סתם אלכסוני. לא מדובר בקריסה של היסודות, הם פשוט בנו אותם עקום, כדי שיהיה יותר קל להעמיס חפצים דרך החלון. זאת אומרת - הבתים כל כך צרים (כי הארנונה נקבעת על פי הרוחב) שאין מצב להעביר שידה או חלילה מיטה בדרך הטבעית, ולכן יש להם מוט כזה למעלה עם גלגלת וזה הופך את כל העסק לכמעט הגיוני.

חוץ מזה, יש להם גמלונים. גמלון זה הלמעלה של הגג, ובכל בית הוא בנוי בצורה אחרת, כדי שבזמנו, לפני שהיו מספרים על הבתים, יוכלו התושבים לזהות את הבית המבוקש על פי הגמלון. ועד עצם היום הזה הם הולכים לאיבוד ברחובות ומקטרים שכל הבתים נראים אותו הדבר.

לא זוכרת איפה צילמתי

הקאלברסטראאכט, אחד מהמדרחובים הידועים (השני זה הלאיידסטראאכט)

טיפוח נוסח הולנד

בית סירה! כי זה מגניב!

בדיוק כשתהיתי לעצמי מה זה כל הסינים האלו והאם הגענו לצ'יינה טאון, עברנו ליד מקדש והסינית שלידנו עצרה להתפלל ולקוד באמצע הרחוב. אתם יכולים לראות את המקדש שמה בצד. הגיוני מאוד.

שופינג

הנוסע להולנד חייב לחזור הביתה עם מספר פריטים בסיסים, אחרת הוא לא שווה כלום וכולם שונאים אותו. יש לקנות מספר גרביים דביליות, מאפרות מכוערות עם עלה מריחואנה, נעלי בית בצורת כפכף מסורתי וטרנינג כתום שכתוב עליו HOLLAND ועולה 35 יורו. אני לא קניתי אף אחד מאלו, כי כולם על הזין שלי.  זה נורא מעייף לקנות מתנות לכולם, ועוד כשהשטות הכי קטנה ובלתי משמעותית עולה 5 יורו, שזה כמעט 30 שקל. לכן את מלאכת הקניות לחברים עשיתי בבלוקר (BLOKKER). בלוקר זו חנות כל-בו בינונית שאפשר למצוא בה מזכרות בזול. כדורי שלג, נעלי עץ, פסלי חרסינה ועוד שטויות. שם רכשתי לרוני ובחל"ה כוסות מטופשות עם חזיר ופיל, ואותו דבר גם לעצמי, כדור שלג לעצמי, מחזיק מפתחות נעים לעצמי, וקופסת פח עם סוכריות מגעילות לטושה, כי היא רצתה קופסא בהיסטריה וזה מה שהיא תקבל.

כמובן שכשהגעתי הביתה גיליתי שהכדור שלג נשבר והרטיב את המחזיק מפתחות ואת התמונות היפות שרכשתי בשוק אומנות אבל זה כבר סיפור אחר.

אמצעי עישון דבילים לסטלנים מצויים אפשר לקנות בשוק הפשפשים. יש שם, תודה לאל, דוכנים מכל הסוגים והמחירים מעט יותר זולים מבעיר. לא קנינו חולצות טריקו מטופשות כי עם כל הכבוד, 70 שקל לחולצה מטופשת זה יותר מידי. אבל כן קניתי שם אהיל יפה בסגנון תאלנדי מאיזו שבדית, וקטורות חמודות עם פילים בסגנון תאילנדי מאיזה פאקיסטני. בנוסף, רכשתי שם ערכה לסטלן בשביל נעה, עם פייפ קטנה, ניירות גלגול, פילטרים, מחזיק ג'וינטים (מבחנה כזו) ומצית. אני אישית לא צריכה כזה כי אני לא מעשנת בפייפים, אבל ג'ו מצא לי מצית מטופשת בצורת חזיר (האש יוצאת לו מהאף) ואת מחזיקי הג'וינטים שלי לקחתי מקופישופים נבחרים. טושה גם רצתה, כמובן, אבל היא כבר קיבלה קופסא. אני מאוד קשוחה בנושא הזה.

אגב, היה לי קטע קטעי ביותר בשוק הפשפשים - בעוד ג'ו סוקר דוכן של מעילי עור (אפשר למצוא שם יחסית בזול, אבל לא היה לו מזל) אומר לי המוכר ההולנדי המסוקס - את כבר היית פה, לא? אמרתי לו - כן, לפני יומיים (קצת התאהבנו בשוק הזה) אמר לי - לא, לא, לפני המון זמן, שנתיים בערך. שתקתי בהלם, ואז אמרתי לו - למה אתה זוכר את זה בכלל? אפילו לא קניתי אצלך! ואז נשארנו לקשקש איתו קצת והוא סיפר שיש לו זיכרון מצויין לפרצופים, אבל הוא גרוע מאוד במספרי טלפון. מזל סרטן, נו. זה היה מוזר מאוד. מייד הלכנו לאכול פאטאט (ע"ע) ולהירגע מכל הסיפור.

הכניסה לשוק הפשפשים

ג'ו מסווה את עצמו באיזור הכובעים המטופשים

בובות על עץ. פשוט עם של מפגרים.

אז סיכמנו - שוק הפשפשים ובלוקר למזכרות. אם יש לכם המון כסף ואתם לא יודעים מה לעשות איתו, לכו לבאינקוף, האמא של הקניונים. הסתובבנו שם שעה ארוכה (עד שמצאנו את השירותים) ואחר כך עוד קצת כדי לאונן באיזור עיצוב הבית והקוסמטיקה. ההולנדים, יש להם סטייל, לא תמצאו שם דיילות קוסמטיקה זקנות, מזוקנות, ומצוייצות. כל אחת נראית שם מיליון דולר, וההומואים אפילו עוד יותר טוב. אח הבאינקוף, כפרה עליו, בסוף מצאתי שם כפפות כתומות באגף המבצעים. שני אירו. וגם חזיר קטן ומאוד חמוד, כי אני מפגרת.

ה-ב-א-י-נ-ק-ו-ף (משתחווה)

חלון ראווה בבאינקוף

היינו גם בשוק האלברט-קאופ ובעוד שוק בשכונת היורדן שהפרסער של מיס ווגאל המליץ לנו עליו. באלברט היה בעיקר אוכל וגרביים, וביורדן בעיקר אוכל ופיצ'פקייס יד שניה. זה נחמד להסתובב שם ולחוות, אבל אני בספק אם תמצאו מה לקנות.

האלברטס קאופ: 

גושי שוקולד

בולבולים משוקולד (ויש גם ציצים, תחתים וערוות)

גבינות, כי אי אפשר בלי.

וגרביים לא חסר

דגים אומללים

סמים:

הסמים שם, כידוע, זה משהו משהו. אני אישית לא חשקתי בלהתהפך שם לגמרי, לכן עישנתי חשיש קל ועדין שרק עשה אותי מטומטמת, והייתי צריכה להסביר לג'ו שאני לא מסטולה-מסטולה, רק קצת מסטולה, זה ג'וינט אכזרי, אבל לא קטלני, חשיש חזק, אבל לא הורג, מפיל אבל לא הופך. בקיצור, היה לי הקתף אמביוולנטיות קל, וג'ו לא הבין כלום, כי גם הוא היה מסטול לגמרי. השתדלתי לעשן שם כמה שאכטות כל פעם, וטוב שכך, כי ביום בו גמרנו בוונדלפארק (ע"ע) ג'וינט שלם (אני) וספייס קוקי מגעילה ודביקה (הוא) הגענו לחדר בהליכה סינית, דיברנו על הידיים ונרדמנו בלי להתקלח למשך 12 שעות. היה כיף. עשה לי טאבולה ראסה הג'וינט הזה. בקיצור, יש להיזהר. 

וכמו כן אבקשכם להבין שסתם לשבת בקופישופ זה די פאסה. יותר מהכול רצוי להתחרדן (ע"ע) עם ג'וינט בפארק או בכיכר הדאם או מול איזו תעלה. אם כבר קופי שופ, אז מומלץ להיכנס לקופי שופ לא תיירותי, משהו שנראה חום ומדובלל מבחוץ, ולהעביר שם את הבילוי הלילי. המלצת השבוע - הרוקינס, ולא שיש לי מושג איפה זה בדיוק.

(זה צולם בבוש דוקטור, אבל לא המקורי, אלא סניף אחר במרכז העיר)

אוכל:

אין שם מה לאכול, אלא אם כן אתם חסידים של ג'אנק פוד. אנחנו טחנו שם כמו משוגעים. בבוקר ארוחת בוקר, אחרי שעתיים פאטאט (צ'יפס) בקופסת פלסטיק עם קטשופ בצד, אחרי שעתיים פאנקאקוקן (פאנקייק) קטנים בקופסת פלסטיק קטנה עם מגוון תוספות, אחרי שעתיים סנאק - האמבורגר קטן, ואחרי שעתיים - ארוחת ערב. הארוחה הכי טובה היתה בבית קפה חום (כינוי לפאבים של פעם) קטן ושקט מתחת לאדמה ברחוב צדדי, שם אכלתי בניחותה מרק עגבניות צעיר ומישמש של פטריות ובצל מטוגנים עם בייקון. יש להניח שהשמנו, אבל זה לא מדוייק, כי את כל הפחמימות האלו הורדנו בהליכה ודיווש (זה גם מסביר את הרעב התכוף).

חוץ מזה קנינו מידי פעם גבינות מגעילות עם עשבים שוטים בפנים (הבאנו שני קילו מזכרת הביתה) וגם רכשנו בסופרמרקט הקרוב נקניקים מגעילים, לחם מוזר, וממרח מלון בטעם עוף, שאין להחריב עליו את הדיבור. הבירות לעומת זאת, היו חמודות לגמרי. במיוחד התלהבתי מהפאלם והגרולש למון, ואפילו, מה אתם יודעים, הצלחתי לשתות היינקן. בארץ יש לזה טעם של שתינה, אבל שם זה פשוט - יותר טרי.

שונות:

פחחחאטראאכט

אחרי שהסבירו לנו פעמיים איך להגיע לפרינססטראאכט דרך הריחלסטראאכט בצומת היורדנסטראאכט צנטרום, היינו צריכים להתאפק מאוד מלשאול את העוברים ושבים איך להגיע למרחרחסטראכט, החטורטרטסטראככט או המיצסחוטפליין בכל פעם שהיינו צריכים פיפיגראכט.

תחבורה:

טראמים - אם תיראו מספיק אבודים, הנהג יקח אתכם חינם הכי קרוב למקום אליו אתם צריכים להגיע, ואף ינפק הסברים היסטורים (ע"ע נחמדים).  אופניים זה כלי מסוכן אם לא שולטים בו באופן מלא, ובכל מקרה יש לנהוג בנימוס ולא להפריע לתושבי העיר שעוקפים אותך מכל הכיוונים. לא מומלץ לנסוע עם האופניים על פסי הטארם כי אז נופלים.

חציית כבישים: בירוק עוברים, באדום עוברים, אם אין רמזור - גם עוברים. לאף אחד אין זכות קדימה אבל בניגוד למכוניות וטראמים - רוכבי האופניים לא עוצרים.

הם דפוקים:

יש להם תחביב כזה להצטלם בפאבים. בשביל זה יש להם פאקיסטנים קטנים שמסתובבים בפאבים עם מצלמת פולורואיד ומרוויחים את לחמם בצורה מניחה את הדעת.

תחילת התור לבית של אנה פרנק (זה ממשיך עוד 200 מטר מעבר לפינה)

מה יש לכם לחפש שם? היא כבר מתה! איננה! צאו מזה! יפנים מפגרים!

ניסיון עלוב לצלם את הנוף מבית קפה ביורדן בשעת התחרדנות (ע"ע) צהריים עם בירצ'ה (ע"ע)       

זה פשוט הצחיק אותי:

טוב, לא תאמינו, אבל כמדומני שזהו.