אני הולכת לי בתל אביב לתומי, ראשי מלא במחשבות זוועה על מערכת היחסים המתפוררת שלנו ועל כמה שחם ודביק ואם עיגולי הזיעה תחת בית שחי כבר עברו את גבול הטעם הטוב, ואולי כדי שאעצור לשתות את הקפה הקר שלי בגן מאיר, שם יש צל וכלבים, כאשר לפתע מצאתי את עצמי מול שני מאבטחים חסונים ולבושים חלקית, שחסמו את דרכי לתוך הגן. הרמתי את ראשי מגופם החסון רק כדי להיתקל בשלט ענק המודיע "שוק הפרחים של תל אביב". אמרתי וואלה, עוד לא התאוששתי מהביקור בהולנד, וכבר אני מקבלת תזכורת.

שוק הפרחים של אמסטדם הוא לא יותר מעשרים דוכנים לאורך חצי תעלה,  מוכרים בו הרבה יותר מידי טוליפים מכל הסוגים ( זאת אומרת - מעץ, ממשי, מפלסטיק, וגם אמיתים) וגם כל מיני צמחים אקזוטים כמו במבוק המזל וקקטושים בתוך בקבוקי זכוכית. בשוק הפרחים של ת"א, לעומת זאת, הקימו חמישים דוכנים וכמעט כולם מוכרים שני זרים בחמש עשרה שקל, מלבד אלו שמוכרים סנדלי עור הום מייד וצמידי חרוזים. 

החלק הנחמד באמת הוא, שהיו גם הופעות, שתי להקות - אחת ג'זית והשניה ראפרית-מתלוננת, הנעימו את זמנן של המבקרים מאיזור הפרחים עד איזור מכירת הבירה, ומאחורי, כך שמתי לב, היו גם דוכני הפעלות לילדים. על הדשא ישבו כמה משפחות עם כלבים, וזה היה נחמד, כי זה הזכיר לי את ההתחרדנות בוונדלפארק, רק בלי האירופאים הכוסונים.

אבל למה להתלונן הרבה - במקום זה קבלו תמונות: 

קנו פרחיייים קנו

להקת הג'ז המוכשרת והכיפית מאוד

והקהל המרקד מסביב

להקה

מרקד

ללהקת הראפרים המתלוננים, משום מה, לא היו הרבה מעריצים