חשבתי די הרבה, אם לחזור לדפוס הישן שלי ולברוח לבלוג אחר, או להישאר כאן. אבל לא טוב לי להישאר כאן, יותר מידי פוסטים גדושי זיכרונות, ויותר מידי חששות שמישהו יקרא את מה שהוא לא אמור לקרוא, וכדומה.

אני אוהבת נשימה חדשה, לפתוח דף חלק. כשהייתי קטנה וכתבתי יומנים, לעיתים נדירות הייתי מסיימת את המחברת עד הסוף. יש לי המון מחברות שהפסקתי אותן באמצע, כי הרגשתי צורך להמציא את עצמי מחדש.

כן, גם בתור פספוסית בבית ספר יסודי היו לי מצב רוח משתנים.

ועכשיו, ממש לא בא לי להתנגד לעצמי יותר מידי. אני חופשיה, וכאלה.

אז תודה ולהתראות. מקווה שנהנתם, מצטערת אם איכזבתי. תהיו חזקים והחיים ממשיכים, כן?

עוד יבואו לנו רק ימים טובים.

שירה.