החלטתי לעשות סיבוב הליכה מכמה סיבות:

1. אני במחזור, וזה לא לעניין לדמם בחדר כושר

2. יש לי יום הולדת מחר, ואני רוצה להיות כוסית

3. יש לי יום הולדת מחר, ואנחנו הולכים לאכול שרימפסים, אז אני צריכה לפנות מקום

4. התחשק לי לאכול צהריים כבר ב10:00, אז הייתי צריכה להתרחק מהבית.

5. התחשק לי לנשום אוויר צח, עד כמה שאפשר.

לקחתי את המצלמה, כי תמיד כשאני עושה סיבוב הליכה מתעורר בי החשק לצלם כל מיני דברים. ובדרך חשבתי לעצמי, שאם היקום אכן משחרר אנרגיות קוסמיות מידי פעם, כדי לי לרכב על הגל - ואם אני אצליח לצלם את כל תחנות נעורי, בסוף אני אצליח לצאת מהעיר המטונפת הזו. אז זו המטרה שלי, מהיום ועד שאצא מהעיר המטונפת הזו.

הנדנדות שלי ושל ג'ו. בזמן האחרון הן הפכו לבילוי מועדף בלילות הקיץ החמים ונטולי המזומנים.

עדר החתולים החביב עלי. הבני זונות היו חייבים לשבת בצל, כי הם ידעו שיש לי מצלמה מעפנה. אפילו לא קמו להגיד לי שלום, חוצפה.

הגברת הזו שיעשעה אותי בהתקף הצבעוניות שנפל עליה. נורא רציתי לצלם אותה אבל התפדחתי, אז החבאתי מאחורי איזה שיח, והיא, מצידה - התחבאה מאחורי איזה פח. אז זה מה שיצא.

מי אמר שאין נוף בפתח תקווה?



יבורך מי שעלה על הרעיון לקשט את ארונות החשמל העירוניים. זה פשוט עושה כיף בעניים.


ולסיום: אנורקסית בפעולה. ככה אני אוהבת אותן.

*תחנות: מקומות בהם עברתי יותר מידי פעמים בחיים שלי, והם נוטים להזכיר לי משהו שעושה לי נעים בנוסטלגיה.