שנה ראשונה - מתרגשת מהעולם

שנה שניה - הצורך בחשיפה מתעורר, לצד הצורך בעינוג הגופני

שנה שלישית - מצחיקה את כולם ואוהבת את זה

שנה רביעית - הביאו לי אחות תאומה מהולנד

שנה חמישית - לא קנו לי מספיק מתנות

שנה שישית - קנו לי הרבה מתנות, וגם הביאו ליצנית

(שמלה מאמריקה, ואני מאוד גאה בעצמי)

שנה שביעית -  שעות שלמות של שריצה באמבטיה של סבתא

(כובע ים זה חשוב)

שנה שמינית- אני ילדת האייטיז המופלאה

(הייתי מרימה ילדים בבית ספר וטוענת שאני ויקי ילדת הפלא)

זה לא שהפסקתי להצטלם, פשוט כל התמונות אצל אבא שלי.

14 ומעלה :גיל ההתבגרות - אני פריקית קשוחה

זו היתה התלבושת האחידה שלי - מגפיים שמצאתי במאה שקל, ולקח לי 1 דקות לשרוך אותם בבוקר. אנשים סביבי קראו להם מגפי רפת, ואני אהבתי אותם אהבה עזה. הלכתי איתם עד שהיו לי יותר חורים ממגפיים, וגם אחרי זה שמרתי אותם כמה שנים בשביל הנוסטלגיה עד שהם התפוררו עד תום. השמלה, שמלת הקיץ האחידה, היתה פעם ארוכה, אבל אז באה אלי חברה, טענה שיש לי רגליים יפות וגזרה אותה מיני, עקום. המשקפיים? מכוערות תחת. יש סיכוי שאני אצליח לשכנע אתכם שהם היו באופנה?

גיל 17, או 16 ועדיין – אני פריקית מאוד מאוד קשוחה

מדגדגת את ה-18 (ושמנה), בטיול לעין גדי עם שיקו וויקו.

יום אחד אני אסרוק את כל התמונות של הטיול ואספר לכם את הסיפור המלא, שהיה הזוי ומלא הרפתקאות והוציא לי את החשק לטייל במזרח

ואז באמת הפסקתי להצטלם. פשוט השמנתי, או משהו.

וכך חלפו להם 25 שנים, ועכשיו אני ילדה גדולה באופן רשמי.

חגיגות היום הולדת מתחילות ע----כשיו!