יום חמישי: החיים שלי בפיתה

שבע בערב, ג'ו מכין את הארגזים ואני עומדת ומסתכלת עליו בחוסר אונים. מאיפה להתחיל? מהפיצ'פקייס? מהספרים? בגדים? אין לי הרבה דברים, אבל לקח לנו שעתיים לארוז אותם, רק בגלל שלא הייתי סגורה על עצמי.רוקנו מגירות וקופסאות, אחר כך עברנו לשאר הבית והחרמנו ציוד, ובסביבות עשר בלילה התחלנו להעמיס פקלאות על הרכב של ג'ו, ונסענו אליו.

אצל ג'ו קיבל את פנינו בלגאן מהסוג השמור למשפחות עם ילדים. אחותו ההריונית הגיעה לביקור עם הבעל והילד, וכל החמולה הזו ישבה בסלון ועשתה הרבה רעש. אחרי כמה דקות של שיחת נימוסים הברחנו את עצמנו לסיבוב הליכה בעיר,וכשחזרנו חטפנו משהו לאכול, והלכנו לישון במרפסת, שם הוקצתה לנו מיטת נוער ומזגן קטן שעשה יותר רעש מקור. לא שזה הפריע לנו - בלאו הכי היינו הרוסים עד קצות העצמות.

יום שישי: בית חדש

בשש בבוקר הילד התחיל לבכות, אז התעוררנו ומייד חזרנו לישון. בשבע פינו למטה את הזבל, אז התעוררנו ומייד חזרנו לישון. בשמונה סתם התעוררנו ואכלנו ארוחת בוקר קלה. תמי, בעלת הבית, התקשרה בסביבות תשע ואמרה שאנחנו יכולים להתחיל, אז ארזנו את עצמנו לתוך הבגדים המג'וייפים שלבשנו אתמול, והלכנו לדירה מצויידים במגוון רחב של אביזרי ניקוי. הדירה, אם לא ציינתי, נמצא במרחק 40 מטר מהבית של ג'ו. אפילו לא טרחנו להוציא את הרכב מהחניה כדי להעביר את הארגזים.

דבר ראשון - הוצאנו רהיטים שאני לא מעוניינת בהם. אחר כך התחלנו לנקות. חלוקת התפקידים היתה טבעית- אני עוברת באובססיביות עם חומר ניקוי על כל מה שנמצא, וג'ו קודח, מבריג, מטייח וצובע. אחרי שלוש שעות כבר היינו בשלב הספונג'ה, אחר כך ישבנו על קפה ובורקסים אצל בעלת הבית, וחזרנו לשלב הסופי -  פירוק הארגזים ועיצוב הבית.בשלב הזה גיליתי ששכחתי כל מיני דברים קריטים למדי, כמו כחול לשירותים, מספריים, וכל מיני דברים שצריך במטבח, כמו צלחות, סכו"ם, כוסות ואוכל. מייד נסענו לאמא שלי, החרמנו כמה כלי מטבח בסיסיים (חוץ מסכו"ם, ששוב שכחתי) ועשינו קניות קטנות במכולת, רק כדי שיהיה קצת אוכל בבית, לשבת.

מה שבטוח- גם אם לא ישאר לי גרוש על התחת אחרי התשלום של השכ"ד - לאוכל אני לא ארעב. סבתא של ג'ו שלחה כמות של מזון שמספיקה לגדוד, ואמא שלי כבר הספיקה לארוז לי כמה קופסאות עם אוכל ביתי. כך שבסוף היום, אחרי שהדירה כבר נראתה כמו בית, ואני חנכתי את המקלחת בהתרגשות (הו, זו פעם ראשונה שאני משתינה במקלחת שלי, איזה אושר) הלכנו לאכול אצל ג'ו קצת בישולי סבתא, וחזרנו כדי לדפוק שנ"צ.

אני אישית ישנתי בקושי עשרים דקות. אחרי כך הלכתי למטבח בשקט ועישנתי קצת תוך כדי הירהורים מאסיביים על ביתי החדש והיפה, והדברים שאני כבר מתה לקנות, למשל וילונות חדשים, ושטיחון למקלחת. כשנמאס לי חזרתי למיטה, לג'ו ולמזגן, ושיחקתי בסלולרי בשקט, כדי שאם ג'ו יתעורר בטעות הוא לא יידע שזה ממני. הדפקט התעורר רק אחרי שעה, וטוב שכך, כי כבר הייתי על סף שיעמום קריטי.

את היום המטורף הזה חתמנו בישיבה בגינה עם נעה וחברשלה, וטושה והג'וינט שלה. היה מוצלח.

שבת: התאקלמות וכולי

בשבת קמנו עם שחר של צהריים והשתרכנו להום סנטר, לקנות צבע ומיכל ניילונים. צבענו את ארונות המטבח, ג'ו השפריץ לעצמו טרפנטין לעין אבל ניצל, ואני סתם התמרחתי בצבע תכלת, בשביל הפאסון. אחר כך ג'ו חזר הביתה לעבוד על המחשב, ואני הלכתי לארוחת ערב סמי משפחתית אצל משפ' דניאלי.

דניאלי הם קרובי משפחה רחוקים של אבא שלי, זוג צעיר ומאוד נחמד, שבמקרה אני גם שומרת להם על הילדים מידי פעם, ולכן הייתי בסביבה מוכרת. העניין הוא שאחרי שעתיים התברר שלא מדובר בארוחת ערב, אלא בבייגלה ומיץ תפוזים. שיקרו לי ורימו אותי. האבנט' דה גואיש פיפול סאפרד אינאף? !

בעיקרון זו היתה גם ההזדמנות שלי לספר לאבא על המעבר. שמרתי על שקט תעשייתי עד שסיימתי לסמן את הטריטוריה שלי בדירה. אמא שלי גילתה על המעבר רק ביום חמישי בלילה שהחדר שלי ריק, לנעה וטושה סיפרתי ביום שישי בערב, שניה לפני שהזמנתי אותם לחנוכת בית, ולאבא שלי סיפרתי כשהוא הגיע לאסוף אותי לאורחת ערב. רוני וג'ו הם היחידים שיודעים על העניין עוד מיום רביעי, וזה הישג. הייתי פשוט צריכה להיות בטוחה שזה באמת קורה. לא רציתי לפתוח לעצמי עין הרע, יו נואו.

אז אבא שלי ורימי, חברה שלו, מאוד התרגשו מה"צימר" שאני גרה בו, עשו סיבוב והלכו, ואני נשארתי סוף סוף לבד בביתי הקט והיפה. ישבתי קצת בשירותים, עשיתי כלים, והתיישבתי לקרוא עיתון עד שג'ו הגיע, עצבני כשפיפון אחרי שהרס לעצמו את המחשב ושבר צלחת בזמן שאכל ממנה. אין מה לעשות, יום כזה של נאחס. עוד סיבוב הליכה להפגת העצבים, ארוחת ערב לא משמעותית שהורכבה מסנדביצים ועוגה שקיבלתי מבעלת הבית, פעמיים סקס ויאללה, הולכים לישון.

אז זה מה שעבר עלי בסופשבוע המטורף הזה, תמונות מהבית החדש יובאו מחר, כי אין לי בטריות במצלמה.

ועכשיו, אני צריכה לעבוד (!).