ברוב פיגורי נתקעתי בלי מצית היום. רק קופסת גפרורים מצ'וקמקת, ומכאן הכותרת. אתם יכולים לנחש לבד כמה גפרורים שרפתי על כל סיגריה, אני דיסלקטית במתמטיקה.

אז בסוף הוא לא נוסע היום, אולי מחר, וגם זה בספק.

מצד אחד אני מאוד מרוצה, אולי הוא יישאר בארץ ולא יעזוב אותי לעולם (ומייד)

מצד שני, כבר הכנתי את עצמי נפשית, ואני לא אוהבת שמושכים אותי יותר מידי. אז שיטוס כבר וזהו.

מצד שלישי, בלאו הכי אם הוא לא יטוס ליוון הוא יטוס לניגריה, אז מה אני מקטרת.

מה זה פה? הוא היה אמור להיות בחור נורמלי עם עבודה מסודרת, ופתאום אני שומעת על טיסות לניגריה לחודש ויוון לשבועיים.

לא מקובל עלי, וגם ככה היום הזה מאוס. לא הצלחתי להנפיק מילה אחת מקורית היום, פתחתי עשרה טיוטות על נושא אחד, ובאופן רשמי צריך להיפטר בדחיפות מהבלוגים של תפוז באשר הם. שיעמום זו לא מילה.

והכי מעצבן אותי, שכל היום בא לי מיץ גזר, אבל אין שום מקום בעיר המסריחה הזו לקנות בו מיץ גזר מחורבן. בשביל מיץ גזר אחד מסכן אני צריכה ללכת עד לעיר? למה? אני הרי גרה ליד התחנה המרכזית, יש לי אוטובוסים ותופרת ושרוכים ופלאפל ופיצוציות והכול בדולר ממש במרחק עשר דקות ממני, אז מיץ גזר לא?

די לאפליית הגזר, אני אומרת.