(פופיק עומדת בדלת ומשקיפה על הארנבת, ג'ו בחדר, מתלבש)
מה רציתי לעשות?
לא יודע, מה רצית?
לא יודעת, שכחתי. (מפליצה)
רצית להפליץ.
לא, לא, רציתי משהו אחר, שקשור לארנבת
(נכנסת לחדר ומתחילה להתפשט)
נו?! מה זה היה לכל הרוחות (מתעצבנת מעצמה) אני לא זוכרת!
את מזכירה לי.
מה אני מזכירה לך?
לא, לא הבנת, את מזכירה לי, עם ז'.
(נשיקות, נשיקות, נשיקות)
אה נזכרתי! רציתי לשים ספריי נגד נמלים לארנבת!
(ג'ו: ???)
שלא יהיו לה נמלים.
(ג'ו: ???)
הגיוני כשפיפון
מסיימים להתלבש והולכים.
לא, לא היתה פה שום פואנטה, מה יש.
אתמול שיחקנו שח. למרות שאין לי מושג ירוק בשח, הצלחתי לתקוע את ג'ו לא מעט פעמים. בטקטיקה אני טובה מאוד, בכללים קצת פחות.
פופיק: שח!
ג'ו: על מה את עושה לי שח בדיוק? זה הרץ!
פופיק: אה.. אוקי, אז הנה (עושה צעד אחר) שח!
ג'ו: יופי לך (ואוכל לי את הצריח עם המלך)
ג'ו: שח.
פופיק: מה? איפה ?!
ג'ו: הנה!
פופיק: מזיזה את המלך לצד שמאל.
ג'ו: חושב.. חושב..
פופיק: אולי תעזוב רגע את המלך? יש פה עוד כלים! תראה את החייל הזה, הוא פשוט מחכה! תאכל אותו ומייד!
ג'ו: אוכל לי את החייל
פופיק: תודה רבה (אוכלת לו את הצריח עם המלכה)
ג'ו: מה את עושה?
פופיק: שח!! שח!!! שח!!!!
ג'ו: אוכל לי את המלכה עם חייל
פופיק: מה זה, אתה לא יכול לאכול את המלכה עם חייל!
ג'ו: למה?
פופיק: כי החייל קטן, והמלכה גדולה!
ג'ו: מה הקשר?!
פופיק: נמאס לי, רוצה טריוויה?
ואז שיחקנו קצת טריוייה, ובהחלט לא היה קל וכמעט כמעט ניצחתי, אבל ג'ו הפוקסיונר הזה, תמיד מקבל את השאלות הקלות עד כדי גיחוך, כך שהגענו לתיקו, אני קיבלתי שאלה מעצבנת על משחקי כדור, והוא קיבל שאלה קלה טוסיק על סטטיסטיקה של קוביות. לא מקובל עלי בכלל! מייד הכרזתי שהמשחק הזה מפגר, הוצאתי את הטאקי וניצחתי אותו 4 פעמים רצוף, כדי להירגע.
גם הוודקה די עזרה לנו. יחי הפילנדיה!
פילנדיה היא גם טעימה וגם יפה, ולכן אנחנו אוהבים אותה מאוד.
הכוריאוגרפיה של החיים
אתמול, כשהלכנו לעבודה, ג'ו רצה לקחת אותי טרמפ, אבל אני רציתי ללכת ברגל, בשביל הספורט. אחר כך הוא סיפר לי שכשהוא הגיע לצומת של שטמפר הוא ראה אותי על המדרכה, ואת אברהם הכהן בנתיב ממול. הוא כמובן מייד רצה לסמסם לי, אבל אז הוא היה מעלה לעצמו את הסיכויים להיכנס בקיר, ולכן ויתר.
אברהם הכהן!!
אנחנו אוהבים אותו מאוד.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
