לפני חודש בערך אמא שלי חזרה מדליית אל כרמל עם עציצים (בין היתר). מהרגע שראיתי אותם התמלא ליבי רחמים - האישה הזו לא הצליחה לגדל בת בלי לגרום לה לעשרות בעיות נפשיות, אז עציצים? מיהרתי לקחת אותם אלי, לחממת הגידול. כשהם הגיעו אלי לא היו להם פרחים, רק עלים, וכל האדמה היתה ספוגה מיותר מידי מים (פולניות, אוהבות להאכיל). עכשיו - תראו איזה יופי. קסם של עציצים. אני אוהבת אותם עד מאוד.

וגם, נשברה לי הפרה. זה קצת עצוב. ג'ו אומר שזה מזכיר לו את בעל זבוב.

הבית של עמי ותמי, בעלי הבית.

בזכות שכ"ד שאני משלמת להם, הם לקחו גנן ותאילנדי קטן, ושיפצו את הגינה. לרוויה, שיהיה להם.

העציצים שהם הוסיפו בכל פינה (ושעוד יגדלו לתפארת) אומנם מאוד יפים, אבל עושים לי צל על התבלינים, אז הייתי צריכה להעביר את הנענע, המליסה (או לואיזה) הרוזמרין והפלפלים לאדנית, ואני לא ממש מרוצה. לעומת זאת, הנענע מתרחבת, כי זה מה שנענות עושות.

וודקה, פלפוניה, וג'ו.

אחרי ארוחת ערב, לפני שח.

 (פשוט השתעלתי באמצע, אז יצא לי מטושטש. אין לי תקנה)

טקס הכנת הקפה.

משקאות שכיסחנו להם את הצורה (תצוגה חלקית)

התוספת החדשה למוקטעה:

קוראים לה שולה. שולה מעבולה.