טושה, הלא היא אסתר, ביקרה אצלנו ביום חמישי, והיה שמח. היא טיפוס משגע, הטושה הזו. היום התחילה ללמוד בבית צבי, ואנחנו, הווה אומר כל החבר'ה, גאים בה עד האוזניים. אחרי שנים שליווינו אותה לכל מיני תחרויות זמר אזוטריות סטייל כוכב נולד ואודישנים כאלו ואחרים שהניבו רק פרסומת אחת ל-AIG (ברדיו), זה נורא משמח לראות אותה עולה סוף סוף על הדרך הנכונה. מאז שאני מכירה אותה היא שרה, ועושה קטעים. כל סיפור אצלה מלווה בהצגה דרמטית, היא זוכרת בע"פ את כל האמנים המשונים ששרצו בארץ בשנות השמונים, היא עושה חיקויים היסטרים של ריטה, ושל כלב שדרכו עליו, ושל מקדחה אצל השכנים. כולה הצגה של אישה אחת, ועוד כמה שנים גם תהיה לה דיפלומה.

הערב היה מצחיק עד דמעות, כרגיל, וגם מעניין, כי יש לטושה הזו המון ידע בכל מה שקשור במיסטיקה ודברים כאלו. בשתיים בלילה, רגע לפני שהיא הלכה, היא גם פרצה בריקוד מטורף לצלילי איזה קטע ג'ז מטורלל שרץ ב- 88FM, ומייד קיבלה את שכרה.

ג'ו תרם את האירו והדולרים. הוא כן טס בסוף, היום בלילה (כנראה).

לג'ו יש אחות אחות. זאת אומרת, אחותו היא אחות, מוסמכת, נו. יש לו גם אחיין בן שנתיים, חמוד למדי (אבל לא מספיק). הוא ואחותו היו בכסאח שנים, מכות, קללות ושאר מרעין בישין שאין לכבס מחוץ למשפחה. רק אחרי שהיא יצאה מהבית, ואז התחתנה ועברה צפונה, הם הצליחו לתקשר כמו שצריך. כשראיתי אותה פעם ראשונה התפלאתי שהיא כל כך יפה, כי את זה הוא לא סיפר לי. "יפה, אחותי?" הוא היה קצת בשוק. "אף פעם לא שמתי לב". אחר כך הוא סיפר לה שאמרתי, וציין שהוא לא שם לב לזה אף פעם. "גם אני לא שמתי לב שאתה מכוער" היתה התשובה. אני מחבבת את אחותו. וחוץ מזה, שלשום היא ילדה.

כבר חודש היא בצירים, ואמא שלהם עושה נסיעות צפונה ורצה אחריה בזרועות פתוחות, מחשש שהתינוק פתאום יחליק החוצה או משהו. אבל ביום שישי בצהריים התקבלה השיחה המיוחלת - היא יולדת! באחת בלילה הגיחה החוצה תינוקת חמודה במשקל 3.800, ושמה בישראל מיה. כמו מאיה אבל בלי א'. מיה. בשבת נסענו צפונה לבדוק את הסחורה. כך יצא לי גם לפגוש את המשפחה של הגיס, שאין להם הרבה מניות אצל ג'ו, אם אתם מבינים. הם אכן מטורללים משהו, אבל לא הציקו יותר מידי. התינוקת כה חמודה, קטנה ומקומטת רק קצת. ג'ו שמר על ארשת פנים סטרילית בכל הנוגע לצאצאית החדשה, כי הרי מה מעניינים אותו ילדים וכו'. אבל כשהקטנה אחזה את אצבעו בנחישות, הוא מייד נמס לחלוטין. ישבנו עם האחות שעה קלה ושמענו סיפורי גבורה עקובים מדם. שעות אחר כך, כשכבר ישבנו במשוגעת ואכלנו ארוחת צהריים מאוד מאוד מאוחרת, ג'ו התוודה שהוא עדיין שומע בתוך ראשו את אחותו בוכה למיילדת "לא! לא! אל תחתכי לי את הכוס!". אל תדאג, אמרתי לו, עושים את זה באמצע ציר חזק, שהיא לא תרגיש. ג'ו התחלחל לגמרי. לידה, מבחינתו, זה עניין פרימיטיבי ברמת הריקודים מסביב למדורה והעלאת זבח. הוא בעד ניתוחים קיסריים בטכנולוגיה מתקדמת. מייד התחלנו להתווכח. אני אמרתי - נשים הרי יולדות מאז שחר ההיסטוריה בלי ניתוחים, זו הדרך הטבעית. הוא אמר - ומשחר ההיסטוריה הן מתות תוך כדי צירים. אני אמרתי - כן, אבל לא כולן, אחרת לא היו אמהות בעולם, אחרת אמהות היו נחשבות למשהו חד פעמי, כמו אצל כל מיני חרקים וזוחלים, שמטילים ומתים בו ברגע. וחוץ מזה, ניתוח זה לא הכי נחמד לגוף האדם. הוא שוב העלה איזו עובדה מדעית אלק, שתינוקות שנולדים בניתוח קיסרי רגועים יותר, ואני שוב הזכרתי לו, תוך כדי שאני מאיימת עליו במזלג, שגם אני נולדתי בקיסרי. "אז כמה ילדים את רוצה?" הוא שאל, "שמונה?", - "ארבע", לא התבלבלתי לרגע, ומבחינה גנטית כנראה ייוולדו לי תאומים, מה שיחסוך לי לפחות לידה אחת. "כל פעם שאני שואל אותך את עונה מספר אחר" הוא גיחך, "אני אזכיר לך את זה באמצע ציר חזק". תשמע, אמרתי לו (עדיין עם המזלג ביד), "אם וכאשר אתה תהיה לידי בזמן שאני יולדת כדי להזכיר לי כל מיני דברים, קח בחשבון שבאמצע ציר חזק האצבעות שלי כנראה יהיו תקועות לך באישונים, ולכן אני מציעה, שאם כבר תגיד משהו זה יהיה תנשמי, תנשמי ולא שום דבר אחר".

ואחר כך נסענו הביתה. באוטובוס! זו היתה חוויה מענגת.

יום החתונה של רוני עדיין הולך ומתקרב, פחד אלוהים. כבר קנינו נעליים, אם כי אני לא הכי מרוצה מהן. עשינו בראנצ' ביום שישי ומעל החביתה והחמאות היא שטחה בפני את כל פחדיה הרציונלים והמטורפים ביותר. אני מקווה שהצלחתי להרגיע אותה, אני מקווה שהצלחתי להרגיע את עצמי, אני מקווה שביום החתונה עצמו אף אחת מאיתנו לא תתעלף. ואני, רק רוצה לציין, שג'ו, כזכור, טס במסגרת העבודה ליוון, וישהה שם כשבועיים. מה שמשאיר אותי בחתונה עצמה נטולת בן זוג, וזה מפחיד אותי יותר מהכול.

אחרי החתונה הם טסים לתאילנד לירח דבש. כמה מגניב! בגלל זה, בעצם, סברס אצלנו. למשמורת. אנחנו מאוד אוהבים אותו, במיוחד בגלל שהוא כזה חתול נוח. לא שורט, לא מיילל, אפשר ללטף אותו כמה שרוצים, הוא פשוט סמרטוט. אפשר גם לעטוף אותו בנייר טואלט ולהניח עליו מצית, והוא לא יתנגד כלל.

אחרי שהחסידה סיימה את ביקורה אצל אחותו של ג'ו, היא הגיעה גם למוקטעה, לביקור חולין. אבל לא היינו, אז היא השאירה הודעה:

עד כאן השטויות הרגילות.