כל התקופה הזו פשוט מעצבנת אותי, אמרתי אתמול לנעה, רוני מתחתנת, ג'ו עם העבודה שלו והדירה, את בהריון, טושה בבית צבי, ורק לי לא קורה שום דבר. אני רק נמשכת אחרי חיים של אחרים, הולכת לפה, באה לשם, מקשיבה, מעודדת, מנחמת, עוזרת, ובשעות הפנאי אני עובדת, שזה גם לא משהו. ואם זה לא מספיק - אז ג'ו כנראה לא יהיה איתי בחתונה. אני לא מבינה, לא מגיע לי לפחות הדבר הקטן הזה? כולי מחוקה כבר.

לכמה זמן הוא נוסע? קינחה נעה את אפה ברגש.

שבועיים - שלוש. אני אשכרה צריכה לפתוח יומן, לסמן את ה1 לחודש עד ה23 ולכתוב בגדול ואדום - את לבד.

את לבד. המשכתי למלמל לעצמי.

(לא אכפת לי שייסע, שייסע. זו חוויה בשבילו, וניסיון, וכסף. שלושה שבועות לא יהרגו את מה שיש ביננו, וגם געגועים זה לא עניין קטלני. ובכל זאת, התרגלתי לביחד. אני בקושי נרדמת כשהוא בתורנות לילה)

אז עכשיו נעה בהריון. מי נכנס להריון בימינו? לא יכולתי לוותר לה על המשפט הזה כשהיא סיפרה לי. לא מסטוץ, אבל כן ממישהו שהיא מכירה חודש. בלילה הראשון. נו באמת. זה כל כך נעה, אותה נעה שהיכרתי מאז התיכון, רק בגרסת הריאליטי. עד לפני חודש צחקנו על הנעורים המחודשים שהיא נסחפת אליהם, אחרי שנפרדה מחבר שלה והתחילה להכיר אנשים חדשים. עכשיו אנחנו מקטרות שאנחנו כבר לא בנות שש עשרה. למי יש זמן, עם כל המבחנים והעבודה, ללכת ולקבוע תור להפלה? מי צריך את זה בכלל באמצע החיים?

אני זוכרת שלפני כמה חודשים, כשהיא עוד היתה עם האקס, נסענו אליו ובדרך היא סיפרה לי שהיא היתה אצל הגניקולוג והתלוננה על תופעות הלוואי של הגלולות. הוא אמר לה שכשהיא לוקחת גלולות, הן משחררות אצלה הורמונים, כמו בהריון. ואם אני אפסיק? היא שאלה אותו, אז תיכנסי להריון, הוא ענה לה.

(אז היא הפסיקה)

בשביל מה המציאו קונדום? אני אומרת לה, אז יופי, חטפת הריון, מהריון אפשר להיפטר, מאיידס לא. שירה! היא צועקת עלי, מה היא צועקת עלי? כולה את מכירה את הבחור הזה חודש. יש גם פטריות מאוד לא נעימות שאי אפשר להיפטר מהן. בשביל זה המציאו קונדום!!!

ילדה שכמותה.

אל תחשבי על זה אפילו, אני מתריעה כשאני רואה את עיניה מזדגגות, אם עוד 20 שנה ישאלו אותך מה הדבר הכי מטומטם שעשית בחיים שלך, זה יהיה בסדר לענות "נכנסתי להריון באמצע התואר", אבל זה לא יהיה בסדר להוציא מהארנק תמונות של יואבי. אני מבקשת ממך נעה, אני צעירה מכדי להיות דודה.

דווקא נראה לי, נעה יונקת מהסיגריה והג'וינט חליפות - שאת יותר מוכנה לילדים ממני. - אני באמת מוכנה לילדים, אבל אין לי איפה לשים אותם, הסברתי לה, אפילו עוד לא מצאתי מה לעשות עם הארנבת בחורף.

צחקנו קצת על החיים הדפוקים שלנו. מסטולות. ואז היא הלכה ואני הלכתי לישון. די.

ג'ו שכח אצלי את הטלפון, כמה דבילי מצידו. היום בבוקר ישבתי שעה ורק חשבתי מה לעשות איתו עכשיו - להשאיר את הטלפון במוקטעה, ולקוות שאולי הוא יעבור שם? אבל כבר עשר, הוא בטח חזר מהתורנות לילה והוא בבית, אני אלך אליו הביתה. הלכתי אליו הביתה, אבל הרכב לא היה, סימן שהוא עוד לא הגיע. שקלתי לעלות, אבל זה שש קומות, והבניין חדש וטרם הותקנה בו מעלית. אז אמרתי לעצמי - ניחא, כשיחזור, שיעבור דרכי. הלכתי הביתה, ומטר לפני הבית הוא התקשר אלי, מהפלאפון שלי, זה שאני משתמשת בו לשיחות ESC. סימן שהוא במוקטעה. כמה מטופש מצידי! ידעתי שזה לא יילך, ידעתי שהייתי צריכה להשאיר את הסלולרי שמה. אבל נו. אז הוא הלך לישון אצלי, ואני המשכתי כרגיל. ועכשיו היתה שיחה, אז עניתי, בשם הפרוטוקול. וזו היתה, כמה משעשע, הפסיכולוגית שלו, שהיא במקרה, אבל לא ממש במקרה, היתה גם הפסיכולוגית שלי, ולא דיברתי איתה כמה המון זמן, כך שבאמת, נשבעת לכם, שזה היה מאוד משעשע.

יאללה, שייגמר כבר החודש הזה. שיבוא כבר החורף, שאני אעשה כבר גבות, שאקבע תור לדיאטנית, שתעבור החתונה, שתעבור ההפלה, שג'ו יחזור מחו"ל. די כבר.