האם אתה מתגעגע לילדות? אני מתגעגעת בעיקר לשיער שהיה לי בילדות, ולסבתות שלי.

מה הצעצוע האהוב עלייך מהילדות? הו, היו המון. היתה את הבובה דולי א' והבובה דולי ב', היה את אוסף המטפחות והתכשיטים של סבתא שלי, והמון פירורי קלקר שהיו "שלג". וכמובן היתה ערכת גבס שהתעסקתי איתה שעות ובניתי דונלד דאקים ומיקי מאוסים לרוב.

האם שמרת את אחד הצעצועים מהילדות? למה? את דולי א' שמרתי במשך שנים כי אהבתי אותה ביותר. אבל בסוף היא נרקבה, התפוררה, וכך נגמר הרומן.

מהו שיר הילדות האהוב עלייך? (אני חשה כי אני חוזרת על עצמי) "הלו דולי", זה שיר ערש שסבתא שלי לימדה אותי עוד לפני שקיבלתי את הבובה ההיא. נדמה לי שזה הולך ככה: oh hello dolly, oh hello dolly, its so nice to have you here since you belong כמובן יכול להיות שאני ממציאה, כי כשהייתי קטנה לא קלטתי מילה חוץ מהלו דולי, והסוף תמיד נשמע לי כמו "סינס יו וילון" ולא הבנתי כלום.

הו הלו דולי, אחותי התאומה.

מהי תכנית הילדות האהובה עלייך? רגע עם דודלי כמובן, וגם בלי סודות, אמא שלי טוענת שבזכות התוכנית הזו למדתי לקרוא עוד לפני הגן חובה (אבל זה רק בגלל שתמיד הייתי גאון)

אם היית יכול לחזור בזמן לאיזה גיל היית חוזר? ארבע-חמש, הגיל האידיאלי לעשות בו שטויות בלי לחטוף יותר מידי על הראש.

האם משכת לילדות בצמה? דווקא לא, אבל פעם נשכתי ילד אחד בגב.

האם עברת שנוי משמעותי מאז שהיית קטן? חוץ מזה שגבהתי בכמה סנטימטרים - לא ממש.

מה המקרה הכי מוזר שקרה לך בגן? ראיתי איך ילד אחד מקבל מעדר בראש, זה היה מאוד לא נעים עבורו, וגם עבורי בעצם. היתה גם ילדה אחת שרצתה לבית שימוש והגננת לא נתנה לה, עד שהיא תלמד להגיד שירותים. והילדה המסכנה עמדה באמצע שעת ריכוז עם היד בתחתונים ולא הבינה מה רוצים ממנה, וכל הזמן אמרה "בית שימוש, בית שימוש", ונורא ריחמתי עליה.

מה הזכרון הראשון שלך? שאני באיזה מעון, בזמן שנת הצהריים. חדר חשוך ויש לול בפינת החדר ובו שני תאומים שהיו הכי קטנים, והם כל הזמן בוכים, כל הזמן כל הזמן כל הזמן, ואני משתגעת מהרעש ומחכה שתבוא הגננת ותחנוק אותם, או משהו.

מה הזכרון הכי מתוק שלך מהילדות? הו, יש כמה. יש את השבתות ביער בן שמן, כשקטפנו פטריות, והשבתות בגבעת נפוליאון, כשלמדתי להעיף עפיפון וחיפשתי צבים. ושבתות בבריכת כפר מכביה, עם החלוק הפרטי שלי וסנדביצ'ים עם פסטרמה. ושבתות בבית אריאלה, עם שעת סיפור, ושבת בבוקר אצל סבתא שלי, שמעירה אותי עם התקליט "צפיחית בדבש". בקיצור, השבתות.

ואני זוכרת גם את אבא שלי מכין לי חביתה, ולקינוח מילשייק שוקו, שהיה לו ריח ייחודי כזה, כמו של אבקת זיפ. ואסף, שהיה הבן של חבר של אבא, ופעם התגלגלנו על הדשא וחטפנו בומבה בראש, והאבות שלנו, במקום לעזור, עמדו בצד וצילמו והתפוצצו מצחוק. ופעם אמא שלי איחרה למסיבת חנוכה בגן, ובכיתי בהיסטריה. ובפעם אחרת, היא שלחה אותי לגן לבד עם העוגה של שבת, והייתי מאוד אחראית ולא הפלתי אותה אפילו פעם אחת. ואני זוכרת את פנינה, בת דודה שלי, מקריאה לי את "מר קול רם", ואת סבתא שלי מתרגמת את עלילות פינקל פינקל ממגזין הולנדי. וכל פעם שהייתי רואה את הפרק שפיסטוק שובר את הרגל, הייתי מתחבאת מתחת לשולחן. ופעם הלכתי עם אמא לראות את המלך מתיה, או משהו כזה, וכל כך נהנתי שרציתי לראות את זה מייד שוב, אבל אי היה אפשר, אז בכיתי באמצע הרחוב ועשיתי לאמא שלי פאדיחות.

וכמובן שכל המשפחה זוכרת איך בשבעה של סבא שלי התיישבתי עם הסיר באמצע הסלון והודעתי "יש לי קקי גדול".

פאדחנית.

סתם, עבדתי עליכם.

כמה כניסות אתה זוכר שהיו לך, לפני שהקאונטר נעלם? הרבה. הרבה מאוד אפילו.

האם אתה בעד או נגד החזרת הקאונטר? ואם אני אהיה בעד, אז יחזירו אותו?

מה דעתך על איפוס הקאונטר לכל הכותבים? יש כמה פאקצות שעלולות להתאבד בגלל זה, ולכן בסבבה שלי.

אתה מרוצה מהשדרוגים באתר? ממה במיוחד כן/לא? אני מרוצה שישראבלוג קיים. על איזה שידרוגים מדובר פה בדיוק?

השלם את המשפט - "בלוג בלי קאונטר, זה כמו ..... דג בלי אופניים