אתמול בערב השכנה דופקת בדלת בהיסטריה, פתחתי במטרה לדפוק לה את הדלת בחזרה על הראש. מה זה צריך להיות? בפתח עמדה הבת של השכנה, ליתר דיוק, בעמידת פקצה מוכנה לקרב וקוקו בלוף באלכסון, ואמרה לי - החתול שלך אצלנו.

התפלאתי מאוד, שהחתול שלי אצלנו. כל היום עבדתי במרץ ולא פתחתי את הדלת אפילו פעם אחת, אז איך הוא אצלנו?

נכנסתי אליהם הביתה, האמא עמדה, הסבתא ישבה, הבת חיכתה מאחורי. כולן מהמוצא הפרסי, דרך אגב. לא שאכפת לי, הן עושות אחלה אורז.

בקיצור, האמא אומרת לי - הוא מאחורי המזנון, בצד של הטלוויזיה. הבת אומרת לי - הוא יושב שם כבר כל היום, פוחד לצאת. הסבתא אומרת לי - הוא רצה לישון איתי בלילה, אבל פחדתי אז גירשתי אותו.

סליחה? בלילה?

עכשוי כשאני חושבת על זה, באמת במשך היום החתול לא הפריע לי אפילו פעם אחת במשך היום. לא שמר לי על המסך, לא נימנם על הממיר, לא ינק לי מהשרוול, לא ילל בחוסר מעש. לתומי חשבתי שקר לו, והוא ישן מתחת לפוך.

אבל מסתבר, שכבר מאתמול בערב, כשאמא שלי חזר הביתה, הוא חמק לדירת השכנות. כן, הדלת פתוחה אצלן רוב הזמן, כאן זה מלאבס, כזכור, כמו בקיבוץ רק עם קומות. היות והוא חתול מסטול, לקח לו קצת זמן להבין שהוא לא בבית. בלילה הוא פלש למיטתה של הסבתא, שהגיבה (כך אני משערת) בקריאות "זה שד! זה שד!) והעיפה אותו לכל הרוחות. הוא גם נעלב, וגם הבין שמשהו לא בסדר, התמקם מאחורי המזנון, ולא אבה לצאת משם עד שבאתי לחץ אותו.

ואני שואלת - כשמשעמם לו, הוא מיילל. כשהוא רוצה לטייל בחדר מדרגות, הוא מיילל. כשהוא רוצה לעלות על משהו גבוה - הוא מיילל, אז מה - ליילל אצל השכנים לא היה לו נאה? זה מתוך ביישנות או מה?

בכל מקרה, סוף טוב הכול טוב, עכשיו הדביל שוב בבית, וכמובן שוב מיילל ונתקע לי בין הרגליים.

באמת כבר הרבה זמן לא כתבתי על הארנבת, אז אתם בטח תוהים - מה עם הארנבת? אני בטוחה שאכפת לכם מהארנבת, למרות שחלקכם לא מבדילים בין סברס החתול לקרלוס החתול,(סברס=אפור ומעיך, קרלוס=לא אפור ועצבני) שזו כבר סתם בושה וחרפה. אבל ניחא.

ובכן, לארנבת שלום, מאז המעבר היא מאוכסנת בחצי חדר אצל אמא שלי בבית, ואם לא שוכחים להאכיל אותה אז היא רגועה. לפעמים אני שמה לה משהו לכרסם, כמו גזר, עציץ מפלסטיק, או ספר (היא הכי אוהבת את "מבוא לפסיכולוגיה", אבל מראה משיכה גם למילון למילים לועזיות), ואם אני מרחמת עליה ממש, אני מוציאה אותה מהכלוב ונותנת לה להסתובב בבית, אבל רק כשאמא שלי איננה, כמובן, כי אמא שלי נגעלת.

אז היום למשל הרשתי לה להסתובב בבית עוד בשעות הצהריים המוקדמות, ובנתיים ניקיתי לה את הכלוב ושמתי לה מים טריים וספר חדש וכו'. החתול שלי, קרלוס (הזה מהפוסט למטה) אינו רואה בעין יפה את הארנבת. בעוד שסברס היה מתעלם ממנה בהפגנתיות (גם כשהיא היתה מרחרחת לו את האוזניים או מלקקת לו את האף הוא היה עושה את עצמו עסוק במשהו אחר), קרלוס אינו פראייר והוא דואג להפגין פוזה של צייד מסוקס וקשוח.

עד לפני דקה, למשל, הוא עמד על הספה ועקב אחרי הארנבת המתרוצצת בסלון בעיניים קרועות לרווחה. בכל פעם שהיא התקרבה ולו במעט לרדיוס הספה, קרלוס נדרך כולו והחל מטלטל את זנבו בעצבנות. הארנבת שינתה כיוון, רגע אחד של חוסר תשומת לב והופ! היא עם הגב לספה. קרלוס מנצל את ההזדמנות, ומבצע זינוק אלכסוני אל הארנבת. הארנבת, מצידה, חשה במשב רוח פתאומי מאחוריה, ומבצעת את זינוק חופזי אל מתחת לשידת הטלוויזיה. קרלוס נבהל מהתפנית בעלילה, ובורח לכיוון השני, להלן המקלחת.

ואז היה שקט לאיזה רבע שעה ועכשיו אני שומעת את הארנבת מכרסמת משהו אי שם ברחבי הבית, ואילו החתול דילג על שלב הצייד ופנה ישירות לאוכל.

סוף.

טוב, זה שהחתול מדבר אנחנו כבר יודעים (אתמול הוא ניהל שיחה ערנית מאוד עם ג'ו במשך חמש דקות)

אבל עכשיו התעוררה במוקטעה בעיה מסוג דומה, אבל אחר.

הארנבת נובחת.

אבל לא סתם נובחת, אלא נובחת-נובחת. האו האו כאלו, אבל כמו של גורים, וואף וואף.

אני כבר לא מבינה כלום.

אתמול הגעתי הביתה מאוחר יחסית, וכרגיל היא כבר הספיקה להעיף את הנסורת מהכלוב עד הקצה השני של הבית. ניקיתי, הכנתי אוכל לחתול, לג'ו, ולעצמי כוס תה, ובעוד אני מתעסקת במטבח, אני שומעת כאלו קטנים - וואף! וואף! חשבתי לעצמי - יא! גור כלבים קטן! מייד אתפוס אותו ואאמץ אותו לחיקי!

יצאתי החוצה, הסתובבתי קצת בחצר, ולא כלב ולא נעליים. אבל את הנביחות עדיין שמעתי. עקבתי אחריהם בזהירות, עד שמצאתי את עצמי שוב בתוך הבית. הסתכלתי על החתול, הוא הסתכל על הארנבת. אז הסתכלתי על הארנבת, והיא הסתכלה עלי ועשתה - וואף!

ואז המשיכה לנער נסורת מחוץ לכלוב.

לקח לי כמה שניות להבין את זה, זה כמו שפעם ג'ו הסתכל על החתול שהסתכל עליו, ובדיוק אז נכנסתי למטבח ועשיתי מיאו, וג'ו לא הבין איך החתול מיילל בלי לפתוח את הפה. אבל הפעם זה היה אחרת, כי ממש ראיתי אותה עושה את הוואף הזה.

טוב, בלי פאניקה. אולי היא פשוט רוצה לצאת קצת מהכלוב?

פתחתי לה את הדלת, ושמתי לה כלי עם פטרוזיליה, ונראה כאילו העיניינים נרגעו. ג'ו בדיוק הגיע, ואכל משהו, ואז ישבנו על המיטה ושתינו יין ודיברנו על הא ודה ומא, ואז היא התחילה עוד פעם.

וואף וואף!

ג'ו אומר לי - מה זה?

אמרתי לו - הארנבת נובחת.

אמר לי - אה.

(וואף)

זה נראה לך תקין? הוא שאל, אולי היא מקוררת?

אני לא חושבת, הרהרתי בדבר, היא נראית לי בסדר. אולי היא פשוט רוצה להתבטא?

וככה המשכנו את השיחה, כאשר מידי פעם הארנבת מרחרחת את החתול, קופצת לחרבן על המיטה ונובחת.

הכול בסדר.

אחר כך הוא הלך לשירותים, ואני מיהרתי להתפשט ולהדליק כמה נרות, וברגע ששמעתי אותו יוצא זינקתי על המיטה באלגנטיות ונשכבתי עליה סופיה לורן סטייל.

ג'ו עמד בדלת והתבונן.

"את נורא עירומה חלקית"

"נכון, וגם נורא קר לי!"

מייד הוא קפץ עלי לחממני במגוון תנוחות, וכל הזמן הזה הארנבת עדיין בחדר והחתול על המיטה.

אחרי שעה וחצי נכנסתי להתקלח, ג'ו הכניס את הארנבת לכלוב, החתול נזכר שהוא קבע לזיין איזו חתולה בשטמפפר והלך, ואנחנו הלכנו לישון.

וכל הלילה לא הצלחנו לישון כי הארנבת נבחה.

כנראה מתוסכלת בגלל הכלוב.

כמה שהנביחות שלה קטנות, מידי פעם יוצא לה כזה האו ממש חזק.

אם זה ימשיך ככה, באמא שלי, אני אשחרר אותה בשדות.