אישה היא לא כמו גבר.
לא אכפת לה לא לגמור, העיקר האקט. לא אכפת לו מהאקט, העיקר לגמור.
הפחתתי בעבר מהחשיבות של האישה להנות, לא חשבתי על זה בכלל. לא הכרתי את הצורך.
לא טרחתי להקדיש מחשבה לאיך לגרום לזה לקרות.
מיטל לא רצתה שאני אפסיק לגעת בה. תמיד היא ניווטה את דרכנו להיות לבד.
באחת מן הפעמים היא אפילו צעקה עליי "אתה אמור לרצות לקחת אותי למלון ולזיין אותי!". בחיים היא לא היתה בוטה ככה.
היא כעסה עליי שהיא לוקחת גלולות ואני לא עושה עם זה יותר מידי.
בשבוע לפני שנפרדנו היא הפסיקה לקחת גלולות. סמל לפרידה שתגיע.
לא הייתי בן זוג טוב. תמיד חשבתי איך להפתר ממנה מבלי לפגוע בה. רציתי שהיא תפרד ממני.
זה לא היה פשוט בשבילה. בכלל. מסתבר שאם המגע הוא יותר מידי טוב, אז הבחורה מוכנה ללכת רחוק מאוד בשביל זה.
היא מוכנה להחליק דברים ולהבליג.
כמעט שנה מאז והיו לה כמה חברים מאז. את המגע "המיוחד" שלי היא נוטה להזכיר באזני מידי פעם.
כמה הוא היה טוב, כמה הוא חסר, כמה שאין לו תחליף.
התקשרתי אליה פעמיים בחודש האחרון, אבל היא מדברת כאילו היא לא רוצה לשמוע ממני. בלי ה"כאילו", היא באמת לא רוצה.
היא לא רוצה להזכר כמה היה לה טוב, כי אז היא תזכר גם כמה היה לה רע. מובן.
גם הנסיכה הנוכחית שלי אוהבת שאני נוגע בה. גם היא מנווטת, והיא לא מפסיקה כשאני נמנע.
6 פעמים בלילה היא רצתה. קיבלה.
אמרתי לה שקשה לי שאני נוגע בה ואנחנו לא שוכבים.
הצעתי לה להפסיק את המגע כדי שלא יהיה לי תסכול מיני.
היא לא אהבה את ההצעה אבל האפשרויות האחרות היו או להפרד או לשכב. היא הסכימה להצעה.
אני לא נמצא איתה כדי שנשכב, אחרת הייתי מוצא זנזונת אחרת. לא שאני דון חואן או משהו בסגנון, אבל לא חסר...
אני מוכן "להתענות" ככה רק כי אני מאמין שיש לנו פונציאל ענק למשהו יפה.
הפסקת המגע נועדה להגן עליי מפני ההורמונים המשתלטים שרוצים יותר.
הפסקת המגע נועדה גם לדרבן אותה בתת מודע להסכים ליותר. אחרי הכל, כמה זמן היא תוכל להתסדר ללא "ידי הזהב"?
מלוכלך? אולי.
מתוך זדון? ממש לא. הכל מאהבה.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
