האקסית שלי היתה בן אדם שונה לגמרי כשהיא היתה במחזור.
היא היתה עצבנית, חסרת סבלנות, רבה איתי על זוטות, רצתה לאכול אותי, וחרמנית בטירוף.
תמיד טענתי שעצם העניין שהיא במחזור לא מצדיק התנהגות קיצונית שכזו.
בנאדם חייב לדעת לרסן את עצמו גם במצבים קשים.
טעיתי.
עכשיו אני מבין.
הייתי דומיננטי, אני הוא שקבע את עתידי וגם את עתידה, אבל לא היתה לי בעיה להתרפס ולהיות רגיש יותר.
אבל לא הייתי רגיש יותר. אם כבר אגריסיבי יותר. אני עצמי לא יוזם ריבים ורציתי שתדע שלא משתלם לריב איתי.
רציתי שתדע שאפשר לדבר איתי ברוגע ובנעימות, וככה לפתור דברים ביעילות. מוח של אישה לא עובד ככה מסתבר.
דרמה.
דרמה.
דרמה.
לא מתאים לי דרמה.
כשאני לוקח ריטלין אני מבין. ההורמונים בגוף משתנים. פתאום אני לא חרמן. פתאום אני אדיש. פתאום אני רגיש. פתאום אני מזיל דימעה מדברים לא ברורים. אני אף פעם לא מזיל דימעה. גם כשנודע לי על הגידול פניי היו יבשות.
דן אריאלי כתב על מחקר שהוא עשה. הוא לקח חבורת גברים ושאל אותם שאלות מיניות כמו "האם היית מזיין אישה בת 60?", אחר כך גרם להם לעוררות מינית ושאלה את אותם השאלות. התשובות היו שונות לגמרי. ההסקה הברורה היא שהורמונים משנים מחשבה.
בכל פעם שנפגשנו כשהיא היתה במחזור, היא היתה חרמנית והיתה פשוט חייבת אותי.
אבל בשבילה מחזור זה מחזור, וסקס במחזור שווה אצלה לגילוי עריות.
אז הפיתרון היצירתי היה לעשות סקס יבש.
לא להאמין שהיא אשכרה היתה גומרת מזה פעם אחר פעם.
היא היתה טוענת שזה היה תרופת פלא לכאבי הבטן שלה. אהבתי את הרעיון.
לגעת בה ולמשש אותה, איך אפשר לא להתחרמן?
אז כך נוצר מצב שהיא היתה מסופקת ונינוחה, ואני חרמן בטירוף ואין מה לעשות עם זה.
מציצה או לעשות ביד לא בא בחשבון בגלל שקר דתי כלשהו.
למרות שיש לי פוביה נוראית מדם, אלו תמיד היו הרגעים שבהם הצהרתי שאני מוכן לזיין אותה כשהיא במחזור.
מגעיל משהו, אבל כמו שאמרתי, בזמן עוררות עושים בחירות אחרות.
פעם שכבנו ממש לפני שהיא היתה אמורה לקבל.
דפקתי אותה חזק, וזה באמת היה טוב יחסית לפעמים אחרות איתה.
כשיצאתי ממנה הייתי מרוח בדם והבנתי שהיא כבר קיבלה.
לא נגעלתי.
יתרה מזאת, את הקונדום זרקתי לפח בידיים חשופות. נישקתי אותה לפני ששטפתי אותם.
זאת אהבה.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
