#31551 - אני רק מספר

שנינו במיטה אחת.

אנחנו אחרי אקט מיני לא מוצלח, הגרוע שהיה לי איי פעם.

היא הצליחה איכשהו לכבות את כל התשוקה שהיתה לי. צריך כשרון ענק בשביל זה. כי אני בנאדם חרמן וכי היא סקסית.

בא לי לקחת כרית ולישון בסלון.

אני אוהב אותה.

אני שונא אותה.

לא רוצה לגעת בה יותר.

לא רוצה לחבק, לא רוצה לנשק.

אין תשוקה.

החרמנות נעלמה ואיתה גם הרגש.

זה פוגע בי. אני מרגיש את הבטן שלי מתהפכת.

העיקר את גמרת לי פעמיים.

זה כל מה שרצית לא?

בפרק הקודם של ה-מגע סיפרתי כי אני מצפה שחברה שלי לא תוכל להחזיק מעמד בלי מגע וכי אני מצפה שנתקדם יותר.

צדקתי.

מנעתי ממנה מגע. היא לא יכלה בלי והיא נורא התגעגעה. היא אוהבת את התחושה של מושא התשוקה והאישה הקטנה שרוצה להתפנק.

פתאום, על אף השקפות העולם שלה, זה חסר.

"אני רק רוצה לגמור..." היא לוחשת לי באוזן. הייתי אומר שהיא על גבול ההתמכרות. לא מאשים אותה -אורגזמה מביאה לאושר רגעי.

תוך שבוע אחד עשינו קפיצה נחשונית בתחום במגע, שאם לא הייתי עושה את ה"טריק", היה לוקח לנו לפחות 3 חודשים להגיע לשם.

מתאים לה להתחרט אחרי "מעשים כאלה" וכך היה גם הפעם. אחרי כמה ימים היא נזכרה שלדעתה התקדמנו יותר מידי.

נראה אותה אומרת את זה בזמן מעשה.

היא לא באמת מתחרטת, היא כן רוצה להגיע לזה בסופו של דבר אבל נורא קשה לה להשלים עם העובדה שהיא נותנת מעצמה יותר מידי.

הכל עניין של פרופורציה כי תאכלס מה שעשיתי איתה אני עושה יותר תוך שבועיים עם כל אחת אחרת.

את מבינה? אני איתך לא כי אני רוצה לזיין אותך (ואת יודעת שאני רוצה) אלא כי יש לנו זוגיות יפה שאני רוצה שתתפתח. הלוואי שיכלתי להגיד לך את זה.

במקום זה אני מסתפק בהבעת הצהרה ומקווה שהיא תקלוט את זה בטלפתיה.

בפעם האחרונה היא הגיעה לאורגזמה הכי גדולה שלה.

היא רוצה לסגת אחורה.

תגובתי בנושא: "פחחח נראה אותה"...

מפחידה המחשבה שיש אלוהים, כי אז זה אומר שקיימים כוחות על טבעיים בעולמנו.

כוחות על טבעיים? זה אומר שהכל יכול לקרות בכל רגע. הכל!

יכול להיות לך בית מפואר ואז פתאום יבוא ענן ויפזר גשם רק על הבית שלך ויהרוס רק אותו.

יכול להיות שיהיה לך כרטיס לוטו זוכה בכיס, ואז בדרך פלא הוא נעלם, אף על פי שדאגת שהוא ישאר שם בכל מחיר.

יכול להיות שאתה שוטר שיורה לעבר פושע חמוש. הכדור כבר בדרך לנקב את הגולגולת, רק שאכשהו הכדור חוזר ישר לעין שלך.

איך באמת לחיות ככה בעולם ללא סדר? איך אפשר לחיות כשלא באמת יודעים מה הולך לקרות בעוד 2 שניות, כלומר אפשר לנחש, אבל לא להיות אף פעם בטוח.

אני מצאתי ביטחון בלחיות בעולם שמסודר. שהכל הגיוני בו מבחינה פיזיקלית.

אפשר ללכת לישון, ולא יטרוף אותך שד.

אפשר לנהוג באמצע המדבר, ולא יפול עליך אורגן.

הכל פחות או יותר צפוי. אם היתה מכונה שהיתה מרכזת אליה את כל הנתונים בעולם, היא היתה יכולה לנבא את העתיד.

בכלל, למה להאמין בעל טבעי, כשהכל כל כך טבעי?

אין תופעה אחת שלא ניתן להסבירה ע"י כוחות פיזיקליים, וזה כולל את יכולת המחשבה, את היווצרות כדור הארץ והיווצרות האדם.

משום מה, אנשים מוצאים את זה נורא מעליב שאנחנו קרובי משפחה של הקוף.

הוא קוף - אנחנו בני אדם. הבדל משמעותי, מה יש להעלב?

לדעתי אנשים מאמינים כי הם לא מצליחים למצוא הסברים למה שהם רואים והם מעדיפים את התשובה הקלה "אלוהים" על פני המציאות.

פעם שאלתי למה אלוהים נתן לנאצים להרוג 6 מיליון יהודים. קבלתי תשובה יפה מאוד.

"אתה יודע איך אלוהים ברא את העולם? לא, נכון?! מי אתה בכלל בשביל להבין את הדרכים בהם האל פועל".

אז יש לי שאלה אחרת. פעם שחקתם במשחק סימס? כיף לשלוט על אנשים נכון? כיף לבנות בית ולטפח ולהתפתח.

זה משחק כיפי, שנותן לנו תחושת עליונות ומעביר לנו את הזמן.

אפשר להגיד שאנחנו בית הבובות של אלוהים. למה אלוהים צריך בית בובות? הוא לא הכל יכול? באמת יש לו את הצורך לבלות, לכייף ולהרגיש תחושת עליונות? אין שום סיבה שהוא ייצר אותנו, אלא אם ברצונו להתגבר על תחושת השעמום, שזה דבר די מגוחך לאל כל יכול.

אני לא הולך להתווכח עם 7 מיליארד אנשים בנוגע לקיומו של האל.

אם אהיה פעם מפורסם וישאלו אותי אם אני מאמין, אני אגיד שכן. פשוט כי אני אעדיף להמנע מזריקות אבנים על הבית שלי וחרם עליי.

בדיוק כמו ג'קו איזאנברג (בכוונה כתבתי ככה כדי שלא יגיעו לפה דרך גוגל) שפתח את פיו המלוכלך.

בדיוק כמו הסופרת שתבעה את משפחת שליט (בצדק רב, זה הפרנסה שלה והם גנבו אותה!!! תחשבו מה אתם הייתם עושים אם הייתם מפסידים כסף שבו הייתם אמורים לקנות לחם לילדים שלכם!!! בנם נחטף וזה לא הופך את הגניבה הספרותית לבסדר, מצד שני גם אני הייתי נוהג כמוהם - הייתי עושה הכל בשביל לקדם את העסקה אז אני לא שופט) וזכתה לחרם על ספריה.

לילה טוב.

אישה היא לא כמו גבר.

לא אכפת לה לא לגמור, העיקר האקט. לא אכפת לו מהאקט, העיקר לגמור.

הפחתתי בעבר מהחשיבות של האישה להנות, לא חשבתי על זה בכלל. לא הכרתי את הצורך.

לא טרחתי להקדיש מחשבה לאיך לגרום לזה לקרות.

מיטל לא רצתה שאני אפסיק לגעת בה. תמיד היא ניווטה את דרכנו להיות לבד.

באחת מן הפעמים היא אפילו צעקה עליי "אתה אמור לרצות לקחת אותי למלון ולזיין אותי!". בחיים היא לא היתה בוטה ככה.

היא כעסה עליי שהיא לוקחת גלולות ואני לא עושה עם זה יותר מידי.

בשבוע לפני שנפרדנו היא הפסיקה לקחת גלולות. סמל לפרידה שתגיע.

לא הייתי בן זוג טוב. תמיד חשבתי איך להפתר ממנה מבלי לפגוע בה. רציתי שהיא תפרד ממני.

זה לא היה פשוט בשבילה. בכלל. מסתבר שאם המגע הוא יותר מידי טוב, אז הבחורה מוכנה ללכת רחוק מאוד בשביל זה.

היא מוכנה להחליק דברים ולהבליג.

כמעט שנה מאז והיו לה כמה חברים מאז. את המגע "המיוחד" שלי היא נוטה להזכיר באזני מידי פעם.

כמה הוא היה טוב, כמה הוא חסר, כמה שאין לו תחליף.

התקשרתי אליה פעמיים בחודש האחרון, אבל היא מדברת כאילו היא לא רוצה לשמוע ממני. בלי ה"כאילו", היא באמת לא רוצה.

היא לא רוצה להזכר כמה היה לה טוב, כי אז היא תזכר גם כמה היה לה רע. מובן.

גם הנסיכה הנוכחית שלי אוהבת שאני נוגע בה. גם היא מנווטת, והיא לא מפסיקה כשאני נמנע.

6 פעמים בלילה היא רצתה. קיבלה.

אמרתי לה שקשה לי שאני נוגע בה ואנחנו לא שוכבים.

הצעתי לה להפסיק את המגע כדי שלא יהיה לי תסכול מיני.

היא לא אהבה את ההצעה אבל האפשרויות האחרות היו או להפרד או לשכב. היא הסכימה להצעה.

אני לא נמצא איתה כדי שנשכב, אחרת הייתי מוצא זנזונת אחרת. לא שאני דון חואן או משהו בסגנון, אבל לא חסר...

אני מוכן "להתענות" ככה רק כי אני מאמין שיש לנו פונציאל ענק למשהו יפה.

הפסקת המגע נועדה להגן עליי מפני ההורמונים המשתלטים שרוצים יותר.

הפסקת המגע נועדה גם לדרבן אותה בתת מודע להסכים ליותר. אחרי הכל, כמה זמן היא תוכל להתסדר ללא "ידי הזהב"?

מלוכלך? אולי.

מתוך זדון? ממש לא. הכל מאהבה.

איך יודעים שזה לא זה אם זה כן זה?

אנחנו מתאימים ויש לנו כימיה מטורפת, אז מה נסגר?

הייתי אצלה אתמול. ישנו טיפה ביחד. היא גמרה פעמיים. אני אפס פעמים. למען האמת אפילו לא קרוב.

היא הבטיחה לי שהיא תשתדל לתת מעצמה יותר, שיהיה בסדר. בתום לב האמנתי לה ולא נפרדנו בשבוע שעבר.

בפועל היא נותרה ביישנית וצנועה בגופה ותוך שהיא נוגעת בי היא נתקפת חרדה מסתורית. "הוא כל כך גדול וקשה, זה מפחיד!".

האמת העצובה היא שהוא לא כזה גדול, רק בטיפה מעל הממוצע ככה שהבהלה נובעת מתמימות מוחלטת.

היא בת 19. כל כך ילדה. (אני לא יודע מה יותר עצוב, אבל בנות 14 יודעות יותר ממנה)

די, אני לא מסוגל יותר לספק את כל הצרכים שלה כשהיא לא מצליחה לספק אפילו צורך אחד שלי.

אני רוצה לשכב איתה ולא מעניין אותי כלום (האגו אומר לי "מגיע לך טוב יותר").

אני לא מאשים אותה, זה מי שהיא. אני לא מאשים את עצמי, יש לי מלא הורמונים. פשוט על סמך הקריטריון הזה אנחנו לא מתאימים.

הדבר הכי נפלא בעולם הוא כשמגיעים למצב שהחלומות והפנטזיות מתגשמות.

הדבר הכי חרא בעולם הוא כשרואים את החלומות והפנטזיות מתנפצות בפנים.

יודעים שזה לא זה כשמקבלים יותר סבל במערכת היחסים מאשר אושר.

עוד אמת עצובה היא שאני מוכן להתפשר על מישהי שהיא הרבה פחות טובה ממנה, אבל כן מוכנה לשכב איתי.

אם רק היה לי אומץ........