בשיטה הזו

"יהודי שהתפכח", הבלוגר שהיגר מגהינום, עצבני ולא בלי סיבה. מה זה פה משחררים את העיתונאי האירי? "מה יש לו לאותו 'עיתונאי ופעיל שלום' לחפש בשטחים אם לא לסייע לצורר הפלסטיני במפעל ה"השמדת הציונות" הערמומי??? שיתכבד נא ויכתוב לעיתון הכלא אם הוא חפץ בכך... אך לא, יפי הנפש בשב"כ החליטו לשחררו, ואף הגדירו את מעצרו כמביך!!! בושה!!", הוא כותב.

ביום רגיל, מה לבלוג שפוי כשלנו ולאורגיית סימני הקריאה הזו? ובכלל, מה טעם נמצא להתייחס לאדם, ועוד בלוגר (!!!!), שמוצא את שירות הביטחון האימתני של ישראל כמקבץ של "יפי נפש"? ואולי לא היה נמצא הטעם, לולא התברר שהמחשבה כי שירותי איסוף מודיעין חוטאים ב"סמולנות" ויש לעקוף אותם מימין היא מחשבה שכבר הופצה מעבר לביצתו, והגיעה עד לפנטגון ולבית הלבן.

למי ששכח להתעדכן, נשיא ארצות-הברית, החבר ג'ורג' וו. בוש, נמצא בצרה. חומרי לחימה להשמדה המונית טרם נמצאו בעיראק, בניגוד להצהרותיו על קיומם. חמור מכך, הוכח כי מידע שמסר לעם האמריקני, בדבר כוונתה של עיראק לרכוש אורניום מניז'ר, מקורו במסמכים מזויפים.

כותב צבי בראל ב"הארץ": "פרשת ניז'ר היא רק סימפטום. כשלעצמה איננה החשובה ביותר מבחינה מודיעינית. חשיבותה, אם תתברר כשקר מתוכנן, היא בפוליטיזציה של מידע מודיעיני".

ג'וליאן בורגר, כתב ה-Guardian הבריטי (שזוכה לעדנה בקרב החוגים הליברליים בארצות-הברית, בעקבות הטיפול שלו במלחמה בעיראק), מביא את סיפורה של סוכנות הביון הימנית שהקים שר ההגנה דונלד ראמספלד. "על פי פקידים לשעבר בממשל בוש, כולם מקורות ביטחוניים ומודיעיניים, בכירים בממשל הקימו סוכנות ניתוח מידע בפנטגון, שהורכבה בעיקר מחובבים חדורי אידיאולוגיה כדי להתחרות ב-CIA ומקבילתה הצבאית, סוכנות המודיעיון ההגנתי.

"הסוכנות, שנקראה 'המשרד לתוכניות מיוחדות' (Office of Special Plans – OSP), הוקמה על ידי שר ההגנה, דונלנד ראמספלד, כדי לערער על המידע של ה-CIA ופעלה תחת חסותם של שמרנים בעלי דיעות ניציות בדרגים הגבוהים של מנהלת הממשל, הפנטגון והבית הלבן, כולל סגן הנשיא דיק צ'ייני".

בורגר ממשיך לתאר את עבודה של הסוכנות, שפעלה בחשאיות יוצאת דופן, אנשיה לא נפגשו עם אנשי הסוכנויות האחרות במפגשי תדרוך שגרתיים. כמות המידע שהיה על אנשי ה-OSP לעבד היתה אדירה, הרבה מעבר ליכולתה של סוכנות בת 20 אנשים לעבד, מה גם שהאנשים עצמם לא היו טובי מנתחי המודיעין. לאור הנתונים האלה, ולאור הלחץ שהופעל עליהם מלמעלה, לא יהיה זה בלתי סביר להניח שאנשי הסוכנות מצאו מידע שמצא חן בעיניהם, והעבירו אותו הלאה, בלי לברר היטב אם המידע מדויק או לא. על פי דיווח של סימור הירש ב-New Yorker, אחד מספקי המידע החביבים על חבורת הסוד המוחלט בהחלט היה אדם בשם אחמד חלבי, גולה עיראקי שעל אמינותו תעיד פסיקת בית המשפט בירדן, שהרשיעה אותו בהונאת בנק מקומי. ובכלל, ממצאים על הבלגאן והבחישה הפוליטית ב-OSP לא חסרים בכתבה.

אגב, אין כל סיבה לדאוג שהפעם ישראל לא מעורבת. לפחות על פי הגארדיאן, ב-1996 כתב ריצ'ארד פרל, היום דמות מפתח בפנטגון ואז יועצו של ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו, מסמך המתאר את האינטרסים של ישראל במזרח התיכון. המסמך כלל המלצה לכבוש את עיראק, ולהדיח את שליטי הסוריה, לבנון, סעודיה ואירן, על מנת שישראל תהיה בטוחה באמת. הגארדיאן טוען גם שהאשמת סוריה בהחבאת נשקה הבלתי קונבנציונאלי של עיראק יצאה מלשכת ראש ממשלת ישראל, שפתאום לא היה דחוף לה לשתוק.

אגב ישראל, הדברים לא נאמרים בכתבה עצמה, אבל אפשר כבר להריח את הגל האנטישמי שיעלה מתוך המדמנה הזו של הממשל הסורח לכאורה. אנשים מסוגם של פרל ושל פול וולפוביץ', סגנו של ראמספלד, כבר העלו את חמתם של גזענים כגון פאט ביוקנן עוד בטרם המלחמה. החוג היהודי בממשל האמריקני, שזכה לכינוי "נאו-שמרני", משך אליו אש בעבר. עכשיו יכול להיות שיש לכך סיבה טובה.