בשיטה הזו

מתוך: "קולוניאליזם" לגלן טרנר

בזמן הקרוב יעלה לבלוג, בזחילה מה, "פרויקט גלובליזציה", כנראה מתוך התקנאות במורכרמון ופרויקט הפמיניזם שלה, אבל גם קצת בגלל שהנושא עלה וככל שרציתי לא הצלחתי לכנס אותו לתוך פוסט אחד. הנושא מורכב כל-כך, אני עצמי מתלבט בו הרבה כל-כך, שיהיה זה ניסיון מטופש לחנוק אותו בתוך הגבולות הסבירים של פוסט אחד.

שוני אחד מהותי יהיה בין הפרויקט הזה לבין הזה של מורכרמון. כאן לא ברור מה בדיוק יאמר כל פוסט, מה יהיה סדר הפוסטים. עלול הכותב לשנות את דעתו מן הקצה אל הקצה עד לסיום הפרויקט. ומכל מקום סביר להניח מאוד שראייתו את הנושא תשתכלל תוך כדי, בזכות דיונים שיתפתחו כאן (ובתקווה גם בבלוגים אחרים), בזכות ויכוחים מתסכלים, מבויים אטומים, גדרות וחלונות. רק את ראשיתו של הנושא אני מצליח לראות מכאן. את אחריתו נשור בצוותא לכשתגיע.

והנה מגיעה הראשית:

מה היא גלובליזציה? בוודאי קיימות עשרות ומאות הגדרות, אבל לא נחטא לאמת אם נטען שמדובר בתהליך בו הולכות ומתרבות ההשפעות ההדדיות – כלכליות, חברתיות, תרבותיות -  בין חלקיו השונים של העולם. מתי החלה הגלובליזציה? אולי היו אלה מסעות הכיבוש וערבוב העמים של האשורים שהחלו את התהליך. אולי היה זה אלכסנדר מוקדון. אולי וואסקו דה-גמא ופרנסיסקו פיזארו היו הגלובליסטים הראשונים, או סטנלי וליווינגסטון. ובכל מקרה, תהליך בינאומו של הקיום האנושי עוקב תמיד אחר מסעו הפיזי של החזק ושואף ההתפשטות אל ארצותיו של החלש.

אבל כרגע נסתפק בנגיעה הזו בהיסטוריה הרחוקה, ונשיב את עצמנו אל הכאן והעכשיו, או לפחות אל העולם שנוצר ביום בו נעלמה האימפריה הסובייטית מן העולם, מותירה תפיסה כלכלית-תרבותית-מדינית אחת בעולם: הדמוקרטיה הליברלית-קפיטליסטית. היה מי שחשב שמדובר בקץ ההיסטוריה עצמה, ההאחדה הסופית של החשיבה האנושית, עד שנוכח בתהומיות ההבדלים בין אירופה המערבית וארצות-הברית. ובכל מקרה, קריסת מוקד הכוח הסובייטי והשארתה של מעצמת-על צבאית אחת לחלוש על העולם חשפה את העולם לתפיסתה הכלכלית האגרסיבית של אמריקה.

אמרנו כבר שגלובליזציה תפסע תמיד בעקבותיו של החזק. ואם בעבר התנהל המסע הזה בחסות החרבות השלופות, הרי שהיום הוא מתבצע בחסות השפע המובטח והרעב המאיים. הכלכלות הקומוניסטיות והפוסט-קולוניאליות קרסו תחתן, ואחריהן קרסו גם שירותי הממשל לאזרחי המדינות הנחשלות הללו. רעב אמיתי מאיים על הארצות העניות בעולם, אם לא תצלחנה לשנות את השיטה הכלכלית שלהן, לא תהיה להן יכולת כלשהי לכלכל את אזרחיהן, לא תהיה להן היכולת להשמיש את המערכות הציבוריות שאמורות לשמור על חוק וסדר, לכל הפחות, ומכאן שלא תהיה להן זכות קיום. המדינות הללו זקוקות לפתרון כלשהו למצוקתן.

כרגע, לפחות במישור המעשי, קיימת רק אפשרות אחת: משיכת משקיעים מבחוץ. הכוונה בעיקר לחברות רב-לאומיות, שבסיסן בעיקר בארצות-הברית, אירופה ויפן-קוריאה, שמחפשות לצמצם את הפערים בינן ובין צרכניהם על-ידי הוזלת עלויות ייצור והשקעת הכסף שמתפנה בשיווק ובניית מותגים מקושרי-רגש. החברות הללו מעבירות את פסי הייצור שלהן לארצות ה"מתפתחות", מעסיקות פועלים בתנאי סוציאליים שלא יעלו על הדעת במדינות מערביות (אפילו בארצות-הברית). המדינות מצדן מקבלות את הניצול הזה כיוון שלהן עצמן אין כל פתרון אחר להציע לאזרחיהן. בהרבה מקרים זה או סדנאות היזע של נייקי, או רעב.

במקביל חומדים תאגידים אחרים את משאבי הטבע של הארצות המתפתחות. שוב, המדינות החלשות נטולות אופציה אחרת, והן כופפות את עצמן לשיקולי הכדאיות הכלכלית של התאגידים המערביים. התוצאה – כריתה חסרת אבחנה של יערות, הקמת מפעלי שופכין בשטחים חקלאיים ועוד כהנה וכהנה דוגמאות מלבבות, שהורסות אזורי מחיה של אוכלוסיות ענק, מבטלות את יכולתם המוגבלת של איכרים קטנים להתפרנס מאדמתם, ומביאה עוד ועוד אנשים אל הערים הגדולות, התופחות בקצב מדהים בעולם השלישי. שם, בערים הללו, מחכים להם התאגידים הראשונים וסדנאות היזע שלהם, והאזרחים אינם מוגנים ואינם נהנים משירותים טובים יותר בעקבות השקעות העתק של התאגידים, כיוון שאחד מהתנאים לבואם של האחרונים הוא הפרטת שירותי ממשל.

הצרכן האמריקני, כמו גם הישראלי, משפיע היום על ידי הרכב סל הקניות שלו על חייהם של אנשים המרוחקים ממנו ומעולמו מרחק אלפי קילומטרים. הבחירה בין נעל זו או אחרת יש בה כדי להשפיע במידה מה על תהליכי עיור באסיה. אם "אפקט הפרפר" הוא המטאפורה הרווחת לכאוס המתימטי, הרי שבעידן הגלובליזציה אפשר להחיל "אפקט צרכן" שיעבוד באותה צורה. כל פעולה שלנו כצרכנים קשורה, משפיעה, מותנית על-ידי מערכות כלכליות וממשלתיות במקומות שאין לנו עליהם ולו ידיעה מינימלית.

הצרכן הישראלי המשייט לו מסדרונות מתחם "מחסני המזון" הקרוב לביתו, מטיל מוצרים לעגלת הקניות שלו בלא משים, כורת על ידי כך עצים, מתיק אנשים מתחום מושבם, קובע את תנאי העסקתם, אולי מציל אותם מרעב, אולי תורם לדיכויים – הוא התמונה שמיטיבה לתאר יותר מכל את הגלובליזציה בתצורתה הנוכחית.

בחלק הבא (אולי, אבל לגמרי לא בטוח): מה עושה הגלובליזציה לאנשי המערב – בין צרכנות, עבודה ואזרחות.