בשיטה הזו

אחד הסודות הגלויים של הבלוגספירה הישראלית הוא שיש רשימת המתנה ל"רשימות". בכתבה של רוני גלבפיש על הבלוגים אמר אורי ברוכין שיש "המון" פניות, וש"עכשיו אנחנו מעלים אנשים לאט-לאט, וצריך להמתין לעלייה". אין בביקוש הגדול שום פלא, שהרי כל מי שנכנס לכאן וטובל קצה בוהן בתצורה האתרית הפרמיטיבית הזו, מצליח להבין שיש בה איזה משהו. הפלא, או הפליאה, נמצאים דווקא ביד הקפוצה של ברוכין, שנותן למבקשים להטפטף להם אחד-אחד, במקום לפתוח את הסכר ולתת להמונים האיכותיים לשטוף את הרשת העברית.

מלכתחילה היה ב"רשימות" משהו שניסה לביית פרא. שלישיית ברוכין-לוינסקי-גליני גילתה את הפוטנציאל שביומני הרשת, אבל ניסתה להסיר ממנו את חטוטרת הכאוס שנצמדה אליו בערבות השודפות של ישראבלוג. נקבעו קריטריונים וספי כניסה, והעיצוב האחיד כמעט הידק עוד יותר את האחיזה של מנהלי הפרויקט הזה על הכותבים שלהם.

אבל הרסן הגדול ביותר שהושם על הכותבים ברשימות היה העמוד הראשי הדומיננטי של האתר, במקביל להעדרה של רשימת בלוגים מומלצים (BlogRoll) מהעמודה הצדית של כל בלוג. בראשית היה לא מעט הגיון בבניית הפרויקט סביב מרכז ברור. כמות הכותבים היתה קטנה למדי, כמות הכתיבה היתה קטנה גם היא, והיה זה מגוחך לתת לבעלי אתרים בפרויקט לבחור את הבלוגים האהובים עליהם מתוך רשימה קטנה כל-כך (גם כמות הבלוגים השווים בישראבלוג היתה קטנה מהותית מכפי שהיא עכשיו).

אבל הימים האלה חלפו. יש ארבעים ואחד אתרים פעילים ב"רשימות", ועוד "המון" הצובא על הפתחים. החל מכמות מסויימת של אתרי משנה, הכפופים כולם ללא היררכיה ביניהם לעמוד ראשי אחד, מפסיק העמוד הזה להפוך לכוח מעודד יצירה (על ידי מתן חשיפה) אלא הופך לכוח מדכא יצירה.

במה דברים אמורים? במספרים. הגם ש"רשימות" כמעט השליש את מספר המתארחים בו מאז הקמתו, קצב הכתיבה בו אפילו לא הכפיל את עצמו. אין לי מספרים מדוייקים, לא על אז ולא על עכשיו, אבל נדמה לי שבראשית הפרויקט עלו מדי יום כחמישה-שישה פוסטים, והיום אנחנו עומדים על 9-10, ובימי שישי מעט יותר. כשהעמוד הראשי הוא הכלי העיקרי לחשיפת כתיבה אל הקוראים, וזה מסוגל להציג בכל עת 8-9 פוסטים אחרונים, לא פלא שהכתיבה התקבעה סביב המספר הזה.

ולא רק זה, אלא שהריכוזיות הנובעת מהעמוד הראשי כמו קובעת איזהשהו קצב אחיד, או לפחות קצב מקסימלי של כתיבה. אם מישהו ירצה להעלות שישה פוסטים ביום, הרי שהוא "יציף" את העמוד הראשי בכתביו, וייראה כאילו הוא משתלט על הבמה המרכזית שמספק אתר האם. כל עוד מכניסים אל הבית עוד עז אחת בכל פעם, הדיירים לא יתמרמרו, אבל יידחקו ככה האחד אל השני. אם מישהו מהם ירצה לעשות בלוג אחר, שמתעדכן בקצב אחר, כרגע הוא לא ממש יוכל. או שיציף, או שיוותר על המקום שלו בשער האתר.

לעניות דעתי, הדבר הכי טוב שיכול לקרות ל"רשימות" כרגע זו שבירה של המבנה החצי ריכוזי של האתר. אם יאפשרו לכל מי שרוצה להצטרף ונמצא מתאים לפתוח את הבלוג שלו בלי השהיה ותזמון מוכתב, כמות הכותבים תגדל מעבר ליכולת הטיפול של העמוד הראשי. כשהעמוד הראשי יהפוך לבלתי אפקטיבי יידרשו כלים אחרים דרכם יוכלו הגולשים להגיע לאתרים הטובים בפרויקט, ואז, אם יאפשרו אנשי קונספציה-רשימות לכותבים שלהם להמליץ כמו שצריך על בלוגים טובים (ועכשיו גם ישראבלוג מספקת כמות מרשימה של בלוגים פשוט נפלאים), הכותבים יתחילו להמליץ על הבלוגים שהם אוהבים, ולא להמליץ על הבלוגים שהם פחות אוהבים. "רשימות" תבוזר, ולדעתי תהפוך למקום מעניין הרבה יותר.

גם חלק מהמחלות שנובעות מהריכוזיות, כמו תופעת ה"אם ליכטש כתב על זה, אז אני לא צריך", תעלמנה. אנשים יפסיקו להניח שכולם קוראים את האתר כולו, ויתחילו לכתוב על מה שמעניין אותם, בין אם כתבו על זה כבר או לא. "רשימות" יתחיל לייצר יותר תוכן, וסביר להניח שבשלב מסויים, תוך שימוש בבלוגרול ובלינקוק הדדי על בסיס ענייני, התוכן הטוב יצליח לעבור ביעילות בין הבלוגים, ומשם לקוראים.

עדכון: אורי ברוכין הגיב בפרטנות, וכדי לתת כבוד ראוי לתגובה שלו, נשים אותה כאן, ככתבה וכרציפותה היותר-מאלף-תווימית:

אהלן צביקה,

קוודם כל, תדע שזה באמת באמת נהדר ומחמיא  שאתה מקדיש כל כך הרבה מחשבה ואנרגיה לפרויקט שלנו ובכלל לכל הספירה.

זה מעניין שהשתמשת בדימוי "לביית פרא". כבעל ילדות ונעורים חקלאיים למהדרין, זה מצית מיד את דמיוני. "רשימות" לא מנסה לביית פרא. אנחנו לא עד כדי כך קונטרול פריקים. אם היינו, לא היינו מצליחים לעשות שום דבר ברשת - שחיוני בה להבין על מה אפשר לשלוט ועל מה לא. יהיה יותר מדויק להגיד שהפרויקט מנסה לראות איזה מן דברים אחרים צומחים פרא, כשמשנים כמה נתונים בסיסיים של בית הגידול. כמו למשל ליצור סביבה של cultivation. ושוב חזרנו לדימויים מעולם החקלאות, שגם הוא עולם של שילוב בין פראיות ואלמנטים חכמים של שליטה (להוציא אולי חומר ההדברה טמיק, ועוד כמה פתרונות שליטה אלימים במיוחד.)

אבל נניח לזה כרגע.

אחיזתם של מנהלי הפרויקט על הכותבים פשוט לא קיימת. מרגע שכותב מקבל אתר, כל מה שאנחנו מציעים זה עיצה ועזרה בהתמודדות עם מערכת הניהול. הם רצים לבד, ועושים את זה נהדר. ברמת "המדיום הוא המסר", אנחנו עושים כמיטב יכולתנו ליצור את הסביבה האינטראקטיבית הטובה ביותר עבור הקוראים והכותבים שלנו - במסגרת שאיפותיו של הפרויקט.

לעניין - אני לא מסכים עם הניתוח שלך במלואו, אבל בהחלט מסכים שקיים צורך בשינויי ארכיטקטורה שיורידו את מידת החשיבות של העמוד המרכזי בחווית המשתמש - בין אם הקוראים, ובין אם הכותבים.

שורה של פיתוחים כאלה נמצאת אצלנו בפייפליין. לרע המזל, לרשימות יש איש פיתוח אחד - אילן, שהוא איש עובד ועסוק. ניסינו לגייס מפתח נוסף אבל בינתיים ללא הצלחה.

הפיתוחים האלה יאפשרו לקוראים לעקוב אחרי הכותבים האהובים עליהם יותר בקלות, ועדיין לגלות את החדשים. הם יורידו משמעותית מחשיבות העמוד הראשי של הפרויקט במתכונתו הנוכחית. במקביל - תתאפשר שליטה יותר גמישה לכותבים בטור הימני של האתר שלהם (ועדיין רבים מהם מפנים לבלוגים אחרים מתוך האתרים המומלצים שלהם).  אני בהחלט חושב שהיה מאוד טוב אם  כבר לפני חודשיים כל הפיתוחים האלה היו באוויר, אבל מה לעשות שהמציאות טפחה על פנינו בקטע הזה.

כשהרמנו את האתר, בהחלט חשבנו על הדברים האלה, אבל בחרנו להתחיל דווקא בהתמקדות בכלים שעומדים לרשות הכותבים. אגב, אתה מדבר על הסביבה הנוקשה שלהם - אבל ברמת השליטה בצורה של הפוסט, והוא הרי התוכן הכי חשוב, אנחנו נותנים את הגמישות והנוחות הכי גדולה מבין מערכות הבלוגינג הישראליות למיניהן. לפחות לפי מה שידוע לי. המטרה היתה להקל העלאה ויצירה של תכנים עשירים ומגוונים.

נראה לנו עדיף לחכות עם פתיחת השערים עד שיתבצעו כמה מהשינויים המהותיים שהזכרתי, על מנת לאפשר לחווית המשתמש באתר לתמוך בכמות גדולה יותר של כותבים ושל תוכן.

ואגב, בוא לא נפתח מיתוס לגבי רשימת הממתינים. מדובר במשהו בסביבות העשרים איש. וחוץ מהם יש עוד בערך עשרה חדשים שעובדים כרגע על האתרים שלהם ומכינים אותם לעלייה. הם יעלו ברגע ש_הם_ יהיו מוכנים - לא לפי איזושהי מדיניות טפטוף של עריצות נעלמה, שפשוט לא קיימת בסיפור שלנו...

חזק ואמץ!

אורי