בשיטה הזו

אדם חוזר אל ביתו לראשונה מזה זמן, והוא לבד. הבית באי סדר, אבל אי סדר זה נראה לו משום מה לא מספק. רק אתמול היה מרבד האבק שתחת רגליו מכשול שאין לגבור עליו לעולם, והנה פתאום יכול האדם הלבדי לראות את תנופות המטאטא הכונסות את גרגרי השחור לתלולית, והנה מגב, ורצפה נקיה. לא, אין די באבק.

וגם באלו הניירות לא די, זרוקים להם חשבונות-חשבונות על הריהוט. לאלו יספיקו חמש דקות איסוף ועשר דקות מיון. עוד הם מוטלים, וכבר הם כאינם. כמוהם הספרים, הנעליים, בקבוקי הפלסטיק הריקים, הצלחות והכוסות, הבגדים ושאר מאכלסי הכאוס. כולם נדמים בעיניו כמונחים כבר, אולי מחר, אולי מעט מאוחר יותר, כמונחים במקומם הראוי, כמפונים ממרבצם הנוכחי.

מביט האדם בביתו, והוא ריק.