בשיטה הזו מיקוד בטח לא יהיה כאן |
| 1/2003
בזיון המת, גם כן
קצת באיחור אני כותב כאן על משהו שהיה אולי צריך לעלות כאן כבר בבוקר אתמול, אבל המבחן, וכל זה.
לא ברורה לי התפרצות הזעזוע של שני העיתונים הגדולים ממה שקרה בהלוויתו של נתנתאל עוזרי (הכוונה היא לכותרות הראשיות:"בזיון המת" במעריב, "בזיון הנרצח" בידיעות). לו הדבר היה קורה בהלוויה שלי, או של אדם אחר מן השורה שהיה מוצא את עצמו נרצח מידי מחבלים, או אז היה בהחלט מקום לתרעומת נגד מי שהיה גונבים את הגופה, מסיירים איתה במשך יממה בגבעות ובעמקים, מגלים את פניה ומעבירים את העולם ורבניו שבעה מדורי גיהנום עד שהיו מתירים לגופה לנוח במקומה בשלום, להרקיב ולהתלע בלי לסכן את שלום הציבור שוחר ההגיינה.
אלא שנתנאל עוזרי לא היה אדם מן השורה. עוזרי, קיצוני בין קיצונים, שוחרר רק לפני שלושה שבועות ממאסר בגין התפרעות בהלוויה של אלעזר ליבוביץ' ביולי אשתקד. נוחה הדעת לסבור כי לו היה אדם אחר מהקבוצה שהקיפה את עוזרי נרצח, היה עוזרי עצמו משתתף בגניבת הגופה ומנדב את שכמו כדי לעמוס את האלונקה עליה מוטלת זו. לטוב ולרע, סביר מאוד להניח שאת שעשו חבריו עם גופתו היה עוזרי עושה עם גופת כל אחד מחבריו. אם אי פעם היתה הקלישאה "זה מה שהמת היה רוצה שנעשה" נכונה, סביר להניח שזה המקרה.
אלא שכמאמר אותן שלוש פרשות עוקבות בספר ויקרא, אחרי מות קדושים אמור, וגם עוזרי טוהר כבמטה קסם, או אולי מוטב לומר כבקליעי אויב. ומשעזבה רוחו את גופו, הפך גופו זה לגופנו שלנו, ובזיונה בזיוננו.
אמרה נפוצה, הנוגעת תמיד לערבים, טוענת כי מוטב לכלוא את כולם במקום אחד כדי שאלה "יהרגו אחד את השני". אולי מוטב היה לו עתונינו היו נזעקים פחות על כבוד גופותיהם של הקנאים שאינם מכבדים גם החיים, ומשאירים אותם לגנוב האחד את גופת השני.
| |
|  כינוי:
מין: זכר |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
