בשיטה הזו מיקוד בטח לא יהיה כאן |
| 1/2003
כמה עולה מצפון?
כתבה מרתקת ב-Village Voice עוסקת בהשלכות האתיות של עבודה מחקרית השואפת לפתח "גלולת אנטי-טראומה". את הגלולה אמורים לקחת מי שחוו טראומה קשה, בין אם כקורבנות ובין אם כמקרבנים, ויש חשש שילקו בהפרעה פוסט-טראומטית. בכל הנוגע לחיילים מקרבנים, הרי שברור כי הקטנת המחיר שאדם משלם עבור זוועות שהוא מבצע יש בה כדי להנמיך את הרף המוסרי של הכוח הלוחם כולו, ואף של החברה שיצאה למלחמה.
אחת מהשאלות המרתקות שעולות מרעיון שכזה היא - מה המחיר שחברה יכולה לדרוש מחבריה כדי לשמור על צביונה המוסרי? האם מותר לה לדרוש מהם להתעורר בצווחות מדי לילה, כדי שחייהם המסוייטים יהפכו לכרזה אנטי-מלחמתית?
"זה עול כבד מדי להעמיס על אנשים כדי לשמר את המוסריות הזו שאתה מדבר עליה", אמר ד"ר רוג'ר ק. פיטמן מאוניברסיטת הארווארד, המוביל את המחקר בפרובראנולול על אנשים מיד לאחר שיצאו מתאונות דרכים. "על פי אותו הגיון, אם תוכל לייצר אריג קל וחסין נגד כדורים לחיילים, עדיין לא תייצר אותו. מסיבות מוסריות עלינו לגרום לכך שניתן יהיה לירות בהם, כדי לשמר את מחיר המלחמה, כדי להרתיע ממלחמה. אבל אנחנו עובדים כדי למנוע מהחיילים שלנו להיירות, ואני אומר שגם כדורים נפשיים עפים שם".
כשקראתי את הכתבה נזכרתי בראיון שערך בן כספית עם משפחות ששכלו את בניהן בקרב הכושל בג'נין. המשפחות טענו אז, כי אם ניתן היה "להשטיח" את מחנה הפליטים באמצעות מטוסים ובכך לחסוך את חיי החללים, הרי שמותם של האחרונים היה סתם מוות. בזבוז משווע של חיים שלא על מנת להשיג מטרה. חשבתי אז, ואני חושב גם היום, שאדם החי בתוך חברה ומוכן להלחם ולמות על מזבח הגנתה, מגן לא רק על כמות האוכלוסיה וכמות הקרקע השייכים למדינה, אלא גם על דמותה של אותה חברה, על צביונה המוסרי. המחיר המוסרי של טבח מן האוויר, כפי שדרשו המשפחות השכולות, היה הנמכת הרף המוסרי של החברה הישראלית כולה. זהו מחיר גבוה מדי. כן, גבוה אפילו מחייהם של 13 אנשים צעירים.
| |
|  כינוי:
מין: זכר |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
