בשיטה הזו מיקוד בטח לא יהיה כאן |
| 2/2003
אֵבֶל
אני כבר לא מפעיל את הרדיו בפיגועים, שלא לדבר על טלוויזיה. כשעל המסך מופיעה הודעה ממישהו, שהיה חייב למסור לי דיווח ראשוני, אני מהנהן לשונית ורושם לעצמי לחזור מאוחר יותר הערב לעמוד הראשי של ynet או "הארץ", כדי לקבל את המספרים. רק מספרים. לסיפורים אטמתי את עצמי הרמטית.
בסיפור של אילן רמון פספסתי. הסיפור של רמון, כמו סיפוריהם של האנשים שאתה מאבד אחרי שהכרת, נכפה עליך בעורמה. אתה נתת לאנשים האלה להכנס לך ללב, והם לא טרחו לספר לך שהם הולכים למות. להיפך. אם משהו משך אותך בהם זו היתה היחודיות של החיים שלהם. הבניזונות.
ואילן רמון היה חתיכת סיפור מיוחד. איש עולה לחלל, נושא על גבו אינסוף סמלים. אפילו אני, איש עם סבלנות אפסית לקרנבלים הלאומיים של עמישראל, מצאתי את עצמי מתרגש מנגיעות קטנות של הסיפור הזה. הנה הציור שהוא לקח איתו, פה הרבנים נצטרכו לשאול את עצמם איך נראית השבת בחלל. סיפור כזה, שאתה בונה לך ממנו אדם בראשך.
והאדם הזה בראש שלך לא רוצה למות כל-כך מהר.
| |
|  כינוי:
מין: זכר |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
