בשיטה הזו מיקוד בטח לא יהיה כאן |
| 2/2003
קרב מאסף נגד השחיתות
ההחלטה של פרקליטות המדינה לבקש מבית המשפט העליון לדון שוב, ובהרכב מורחב, בעניינו של שמעון שבס, זכתה ללא מעט מחיאות כפיים מעבדכם הנאמן, כשקרא עליה לראשונה. הבקשה הזו, הדורשת מבית המשפט לחדול ולהתנער מאחריותו לניהולה של מדינתו, היא בחינת לחימה עיקשת על המאחז האחרון במלחמה שעוד רגע אחד ונגמרת שלא לטובת הציבור הישראלי.
הציבור הישראלי עצמו, צריך לומר בצער, נכשל חרוצות כמשקל נגד להון ולפיתויי השררה בנפשו של איש הציבור. בעולם מושלם ואפילו פחות מזה היה דואג הציבור לבעוט בכל מי שריח שחיתות נגע בבגדו, מי שחרג מהנורמה הציבורית הראויה, ולשלוח אותו הביתה. אלא שאנחנו אדישים מדי, טיפשים מדי, מוטים מדי פוליטית כדי להוות את החרב המאיימת מעל הפוליטיקאי הלא-עד-כדי-כך-ישר.
לכן החוק הפלילי, התביעה ובתי המשפט, הם המפלט האחרון של החברה שלנו, בטרם תקבר כולה תחת גל השחיתות ההולך ונערם. אנשי הציבור שלנו חייבים לשלם על הרגעים בהם טובת הציבור אינה עומדת לנגד עינם באופן מופגן. אדם חייב לשלם על הרגע בו הוא מחליט שהמדינה תשלם לו על מה שאינה אמורה, אפילו אם מדובר ב-100 שקלים. אדם חייב לשלם על הרגע בו הוא עוזר למעסיקו הקודם (או העתידי) שלא מתוקף תפקידו. אם אדם אחד לא ישלם, אם אף לא אחד ישלם, לא יהיה עוד מה שיעצור את רקבונה ההולך וחודר של המערכת הציבורית כולה.
לכן יש לקוות שבית המשפט יסכים לדון שוב בתיק שבס. יש לקוות שבית המשפט יחזור בו ממגפת "היעדר היסוד הנפשי" (ואתם מוזמנים לקרוא את הכתבה המאלפת של שחר גינוסר ב"7 ימים" האחרון) שהביאה לזיכויים של עשרות אישי ציבור שחטאו עובדתית. אדם שניתן בו אמון הציבור וניתנה לו משרה ציבורית חייב לנהוג כהלכה. נקודה. אם עזר ויצמן לא הבין שאין לקבל כסף מאדם שיש לו עסקים בישראל בעודו מכהן במשרה ציבורית, יבין זאת כשיורשע, ויבינו מעתה ואילך כל מי שיתקלו במקרה שכזה בעתיד.
יש לקוות שבית המשפט יפרש לחומרא את סעיף "הפרת אמונים" בחוק הפלילי. הציבור, דרך מחוקקיו, נתן לבית המשפט את הכלים לבור בעבורו את המוץ המוסרי והאתי מן התבן. סעיף "הפרת אמונים" ניתן לשופטים על מנת שישתמשו בו ככלי הראשון במעלה לביעור השחיתות מקרבנו. אם בית המשפט מעדיף שיהיה מכשיר מוסדי, חברתי או משפטי אחר למלחמה בתופעה - יציע חלופה וימליץ עליה למחוקק. אבל כל עוד סעיף "הפרת אמונים" נמצא שם, הרי שסירוב גורף להרשיע על פיו הוא כשלעצמו הפרת אמונו של הציבור.
ועוד מילה לתקשורת, ובעיקר ל"מעריב": ראיון מלוקק שכזה, עצל שכזה, כמו זה שערך דן שילון עם שבס בגיליון "סופשבוע" האחרון, הוא פרס למי שגם אם אינו אשם פלילית, הרי שבוודאי חטא אתית. זה שאתם חושבים שיעקב ועופר נמרודי צחים כשלג לא אמור לגרום לכם לחשוב שכווולם תמימי דרך.
| |
|  כינוי:
מין: זכר |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
