לפעמים אני נתקל בדברים. לא יודע אם זו איזו מגושמות מיוחדת לי או סתם צו גורל בעולם מרובה עצמים, אבל בהחלט, לפעמים אני נתקל בדברים. לרוב, המאורע ההתנגשותי מלווה במבוכה אדירה, בושה גדולה שמתנפחת לה מיד מחוסר נעימות לאיזו הכרזה שוללנית כוללנית, בערה פנימית מכלה כל. אדם נתקל לו באיזה עמוד, ופתאום הוא שונא עצמו במשרה מלאה.
היום נתקלתי בדבר. נכנסתי לחנות כלשהי שצעירים ובעלי אישיות יושבים בה. איך מזהים צעיר בעל אישיות? לרוב על פי שערו. ובכל מקרה, את שלי עשיתי שם, את שחיפשתי ביקשתי, אל מה שלא מצאתי ביקשתי הדרכה, ובאתי לצאת. חצי סיבוב, תוך כדי אמירת תודה לבבית, והטראח הופיע. עצם דומם ובלתי מזוהה נכנס בגסות בכתפי.
והייתם מצפים, או לפחות הייתי מצפה אני, שהרצף הרגיל שוב יופיע, על אדמומיתו הראשונית וייסוריו המשניים. אלא שלא. מיד עם הטראח נשמעה גם פליטת אוויר צוחקנית מהמקום שאני מכיר בו כפי, עוד מבט נשלח אל חבורת הצופים הצעירים, כדי לוודא שגם שם נרשם הגיחוך שבאירוע, והנה יצאתי את החנות, כולי מחייך.
כמה מפתיע. כמה נעים.
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
