| 6/2003
הגאולה זה (לא) אני
אתמול קראה לי בת שיחי "אדם דתי". דיברנו על האלוהים, ועל מה שנגזר מקיומו או אי קיומו. אני אמרתי לה שלו חשבתי שאלוהי התרי"ג קיים, הרי שהייתי מקפיד בקלה כחמורה, בלי פקפוק ובלי שאלה. שהרי מדובר באלוהים, מילה חזקה הרבה יותר לדידי מהמילים שמדריכות אותי בחיי נטולי האלוהים: צדק, אמת, חופש, שיוויון, וכו'. מול אלוהים שכזה, בורא עולם בהבל פיו, מה טעם יש לִשאול? בת שיחי, אישה אמונית שחיה את חייה בצל אלוהים שיש עמו שיח, אמרה לי שיום אחד היא עוד תמצא אותי במאה שערים.
אולי. אבל קודם צריך לקום מרבצו אותו האלוהים. ועד אז, שוב אנחנו נדרשים להצלת העולם. הפעם בעקבות דברים שכתבה עדי הרשי, פעילה חברתית על פי הגדרתה האישית, ב"עולם נמלה", האתר האישי החדש שלה אשר בפרויקט "רשימות" התופח
- בניגוד ליאיר לפיד, בזיכרון של הפלאפון שלי יש אולי 50 אנשים שבאמת אכפת להם מה יהיה פה בעוד 10 שנים (רחוק מזה אני כבר לא מדברת), אבל בניגוד לאנשיו של לפיד, הם אינם יושבים בבית בחיבוק ידיים, וממתינים לשליח שלעולם לא יבוא.
- הם קמו ועשו מעשה, מצאו להם חלקות קטנות לעבד עד אשר יפרחו, כאשר מחברים את החלקה של כל אחד מ- 50 האנשים הללו, נוצרת חלקה קצת פחות קטנה. הספקנים שבכם יאמרו, כי זו טיפה מלוחה בים מלוח, אבל עם הרבה טיפות מתוקות יגיעו אל הים, הם ימהלו אותו לאט לאט.
אל מול הדברים האלה, לא יכולתי שלא לשאול את הגברת הרשי, אישה שעל פי דבריה חוטאת ביהדות "בצורה הכי מתקדמת שלה", מה אם הייתי תוקע לידה שגם בעוד מיליון שנה, אם המין האנושי יישרוד, עולם כמנהגו ינהג, המשפח ישרור לצדו של המשפט, העוול בצד הצדק? מה אם הכל יישאר אנושי להפליא? האם הידיעה שהים לא יימהל ולו במעט צריכה לשנות לפעיל חברתי, לאדם הסולידרי, כשהוא בא למלא אחר צו מצפונו?
אשר לי, כפי שאמרתי, אינני מאמין באלוהים, ולא באדם חדש. הים מלוח מעצם טבעו, וכל הנחלים בעולם לא ימתיקו אותו, כמו גם כל הסופות. את שאני עושה ואת שאני אינני עושה מדריכה הידיעה האי-אמונית בעליל הזו, שגם היא, למרבה האירוניה, סוג של אמונה.
| |
|  כינוי:
מין: זכר |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
