בשיטה הזו

הפועל תל-אביב, בצעד שלא ברור לי כמעט בכלל, החליטה לשחרר את אסי דומב, הבלם הכי טוב בארץ, משורותיה. אסי, מהיר וחזק וכמעט לא טיפש בכלל, הגיע לקבוצה בעונת השרוכים, והשער שלו נגד חיפה בקרית-אליעזר סימל אז את המשך העונה ההיא, שהיתה צריכה להיות מאלפת ומאולפת, ולא היתה כזו.
 
שנה אחר בבית"ר (והפסד להפועל בגמר, חה), ואסי חזר אל הדאבל. הוא ושמעון שוב ביחד. אליפות, גביע, שער נגד לוקומוטיב בדקה ה-90 של המשחק לפני היציאה המאושרת ביותר אל הכפור. והשנה, עונה מצויינת עד הפציעה. וזהו? אין יותר אסי?
 
יש אוהדים, אני מרגיש אותם יותר ויותר, ככל שההיות אוהד מתנסח כאן בארץ, שטוענים ש"שחקן, היום הוא פה, מחר הוא שם, אוהד נשאר תמיד". והם בטח צודקים. אבל לגבי, בכל פעם ששחקן שהתאהבתי בו הולך, משהו בהפועל משתנה לי. זו כבר לא אותה הקבוצה. לטוב, לרע. עכשיו הפועל היא הפועל בלי אסי, בלי בן, אולי גם בלי יוסי. יהיה שונה בשנה הבאה בבלומפילד. נצטרך קצת להתאהב מחדש.
 
-------
 
אגב, נדמה לי ש-one סילקו את שדה החיפוש בארכיון מהאתר שלהם. אז אולי זו השעה המאוחרת שגורמת לי לפספס את מה שמונח מול אפי, אבל אם הם באמת עשו את זה, אז תרשו לי להפטיר איזה "בני זונות" קטן. ותודה ל-ynet על ארכיון בר חיפוש, מהיר ומקיף.