לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

בשיטה הזו

מיקוד בטח לא יהיה כאן


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


7/2003

פגיעה ברגשות הציבור


נינה כתבה, בעקבות פוסט התמונה:

  • התמונה והרעיון משעשעים ביותר, אבל נותר לתמוה על הצורך בתגובה כזו ילדותית. לגופה של מחלוקת יש משהו שפיספסתם. רוב המגיבים לנושא זה חושבים שעיתון הצופה בא לסתום פיות ולפגוע בחופש הביטוי, כשנראה לי שכוונת "הצופה" היתה שונה לגמרי. הם תופסים את העיתון שלהם כספר קודש. אסור להכנס איתו לשרותים, צריך לגנוז אותו וכן הלאה. כשם שהם היו מזדעזעים מצילום בחורה עירומה מכוסה בתנ"ך כך הם מזדעזעים מצילום בחורה עירומה עטופה בעיתון שלהם. אז נכון שגם להתעטף בתנ"ך זה חלק מחופש הביטוי, אבל כאן כבר נשאלת השאלה: למה לפגוע בכל מחיר?

נינה יקרה, מתי בפעם האחרונה זכית לשזוף בעיניך את "הצופה"? אני, מתוקף תפקידי כקורא בעירום, נחשפתי לתוכנו של בטאון המפד"ל, ואני חייב להגיד שעם כל הניסיונות והרצון הטוב, לא מצאתי בו ולו שמץ של קדושה. העיתון רע, בסטנדרטים חילוניים ואמוניים כאחד. כותבי המאמרים מתקשים לנסח טענה בת תוקף, החלקים החדשותיים נראים כאילו נלקחו מ"ידיעות אחרונות" של אתמול, והפיקנטריה (ז'אנר לא קדוש כשלעצמו) רצופה בשגיאות מביכות. אם אנשי "הצופה" מאמינים באמת ובתמים שעבודתם היא עבודת קודש, רחמי עליהם. אני איני חושב שכך הם פני הדברים.
 
אחרי הכל, סיפור הייד פארק הוא לא יותר מבריונות בחסות "רגשות הציבור" ו"השם הטוב". שם טוב רוכשים בעבודה טובה, ביכולת ובאמונה שלמה. לא עבודה, לא יכולת ולא אמונה שלמה מאפיינים את דפי העיתון הזה, יודו גם חובשי כיפה. קדושה בוודאי שאין. לגבי רגשות הציבור, אני משוכנע שגם קוראיו של "הצופה" יודעים להבדיל בינו ובין התנ"ך וספרות הקודש, ולפחות כולי תקווה שכך הם פני הדברים.
 
לא באתי לפגוע ברגשות הציבור הדתי. באתי למחות על פגיעה ברגשותיי שלי. חופש הביטוי הוא ערך נכון וראוי, שיש להקפיד על שמירתו. מי שמנסה לתבוע את הגבלת החירות הזו, מוטב שיהיו לו נימוקים משכנעים. ל"הצופה" לא היו כאלה, וכמי שחופש הביטוי יקר לו, חשתי את עצמי כמי שנתון במתקפה. לפיכך עקצתי בחזרה. אין כאן מקרה של "לפגוע בכל מחיר", כהגדרתך, אלא ויתור על התבוסתנות הגורסת אי-פגיעה בכל מחיר. ובסך הכל היתה כאן התרסה מחויכת. לא הצטלמתי משתין על העיתון, מצדיע לו במועל יד. בסך הכל בדיחה קטנה, שנועדה להבהיר לאנשי "הצופה" מה אני חושב על המהלך שלהם. ואני לא אוהב אותו.
 
מקווה שהבהרתי את עצמי.
נכתב על ידי , 2/7/2003 13:50  
5 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט



Avatarכינוי: 

מין: זכר




50,282
הבלוג משוייך לקטגוריות: החיים כמשל , אקטואליה ופוליטיקה , 20 פלוס
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות להצביק אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על הצביק ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)