לא הצלחתי להרדם, אחרי מה שכתבתי היום. כנראה שוירוס דתי חמור תקף את עורקי האפיקורס שלי. כמו לפני חצי שנה, בתקופה שלפני הפניה ליואב קרני, אני מרגיש שיכול לפרוח מהבלוגים האלה משהו מרהיב, וכל רגע שמתבזבז בלי מעש צורב. צריך לעשות משהו. מה?
אז שבתי את הראש קצת – למי פונים? לנשיאי האוניברסיטאות? לפריקים של אינטרנט באקדמיה? ואיך ניגש אל הראשונים? ואיך נמצא את האחרונים? בסוף, דרך לינק בבלוג של נעמה כרמי נחתתי באתר של המכון הישראלי לדמוקרטיה. אחת ממטרותיו המוצהרות של המכון היא "לקדם שיח ציבורי בנושאים אשר על סדר היום". וזה בדיוק מה שאני מנסה לעשות כאן. אז כתבתי להם מייל תמים שכזה:
למכון הישראלי לדמוקרטיה שלום,
שמי צביקה בשור, ואני עיתונאי אינטרנט ותרבות באתר "נענע" מבית נטוויז'ן. באחרונה אני מנסה לקדם רעיון לניצול תצורת הפצת מידע ברשת, המכונה יומן-רשת (web-log, או blog בשפה השגורה) להעשרתו של השיח הציבורי בישראל. כיוון שחרטתם על דגלכם קידומו של השיח הציבורי כאן, אני פונה אליכם, בתקווה למצוא אוזן קשבת.
יומן הרשת אינו יותר מאתר אינטרנט. אלא שבניגוד לאתרים אחרים, המחייבים את המקים אותם לטרוח ולעמול על עיצוב, ואינם מעודדים עדכון שוטף, הרי שיומן הרשת הוא תצורה נוחה להפליא, ש"עולים חדשים" לרשת יכולים לתפעל בקלות יתרה. כך ניתנת להם האפשרות להתמקד בתוכן אותו הם רוצים להפיץ, ולא בעימוד ושאר ירקות מבלבלים.
לכן יומן הרשת הוא הכלי האידיאלי להבאתם של אנשי האקדמיה אל הרשת. למגינת לבי, ולמגינת השיח השיח הישראלי, דיעותיהם ורעיונותיהם של מרבית אנשי האקדמיה אינם נגישים דיים לציבור הרחב, שאינו רוכש כתבי-עת מדעיים ושאינו שוכן דרך קבע בקמפוסים. המחסום בין איש האקדמיה ובין האיש ברחוב הוא מחסום שעד עתה קשה היה לגשר עליו. לדעתי, יומן הרשת היא תצורת הוצאה לאור בזעיר אנפין שיכולה לקרב בין שני הציבורים.
כשאיש האקדמיה מסוגל לפרסם בקלות ובמהירות תגובה מלומדת ומעמיקה על אירוע או פרסום, כשלציבור ישנה אפשרות לקרוא את דבריו, וכשנוצרת רשת של יומני-רשת אישיים המקשרים ביניהם, המתדיינים בינם ובין עצמם אל מול עינו של הציבור, הרי שיש כאן משום אלטרנטיבה אמיתית לשיח המתלהם והשטחי המאפיין את אמצעי התקשורת הממוסדים של היום. על פי הדוגמא האמריקנית הצעירה אך המצליחה להפליא, הרי שיכולתם של יומני-רשת להגיע אל הציבור גדולה הרבה יותר מזו של אתרים "גדולים" דוגמת אתר מכונכם. ריבוי הקולות, הטון האישי שנוצר ברבות הימים בכל אתר שכזה, ורשת ההתיחסויות ביניהם גורמים לכך.
דומה שלמנה ראשונה כתבתי די. כולי תקווה שלפחות עוררתי בכם סקרנות. אשמח, יותר מאשמח, להרחיב בפניכם יותר, בין אם בכתב או בעל פה, בטלפון או פנים מול פנים. על מנת להסיר כל ספק, הרי שלי עצמי לא "ייצא" דבר מהרעיון הזה, מלבד התענוג שבצפייה בפרויקט כזה קורם עור וגידים, והשפעתו על מדינתנו חנוקת השיח. אני עצמי פונה אליכם בגדר "אזרח מודאג" שנדמה לו כי עלה על משהו אמיתי ונכון, והמזהה במכון הישראלי לדמוקרטיה גוף שיכול להגשים חזון יומרני שכזה.
מצפה לשמוע מכם בקרוב,
צביקה בשור
צירפתי גם מספר טלפון, אם במקרה זה יתפוס שם איזו עין. אני לא יודע. אני נורא מקווה שיחזרו אלי, שיקחו אותי ואת הרעיון ברצינות. שיט, שכחתי לספר להם על פרוייקט הבלוגים של הארווארד. זה היה יכול לגרות אותם.
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
