מאדם באטרפליי, יאי, תודה על התמיכה! אז הנה מותק, זה בשבילך :>
אני באמת נעלמת להרבה זמן, וזה די בגלל בעיות במחשב. קורה הרבה שאני רוצה לרשום, ויש לי מה לרשום, אבל אין לי את הזמן או התמריץ. מה שקורה עכשיו בחיי זה בעצם לב, החבר המדהים שלי. לצערי אין לי תמונות שלו אז אני פשוט אתאר אותו. בחור גבוה, שיער כהה, עיניים גדולות יפות בצבע ירוק בהיר, אף כפתורי קטן וחמוד, ושפתיים גדולות וחושניות. אני מאוהבת בבנאדם הזה ברמות מטורפות, ובחיים לא חוויתי כזאת אהבה. אני יודעת שסוף סוף יש לי בידיים משהו אמיתי, משהו שחיכיתי לו הרבה מאוד זמן, ואני אחזיק בו עד כוחותיי האחרונים. אז את הימים שלי אני מבלה לרוב אצלו, בנהריה.
חוץ מזה עוד מעט אני מסיימת עם רישיון הנהיגה, ויהיה לי אוטו של אבא שאפשר לטחון, כשהוא יתקן את הכיסא ששברנו לו ביומולדת שלי חיחי :} . בנתיים אני צריכה להתחיל לחפש עבודה, כדי לממן מחשב חדש שאני פשוט כל כך זקוקה לו.
לגבי הצבא, ברוב טיפשותי פספסתי את המועד של המיונים, ועכשיו אני צריכה לחכות למחזור הבא, שאלוהים יודע מתי הוא יהיה.. אז קצת נדפקתי. הם הציעו לי גם להיות נהגת, שזה מה שרציתי מהתחלה, אבל עכשיו אני קצת מפחדת כי שמעתי על אנשים שנדפקו עם התפקיד הזה.
לגבי הגותיקה. אנשים חמודים, תבינו, הגותיקה היא לא בצורה החיצונית של האדם, ואיך שהוא נראה ביום יום. לא כל אחד מאמץ את המראה הזה לחייו, כי אפשר להבין שהמראה הזה מאוד מגביל. אדם שמתלבש ככה יום יום נותן לאנשים סביבו לראות רק את זה, זאת אומרת שאנשים רואים "אה גותית" והם לא מתעניינים לעומק של האדם, לא מתקרבים אליו, לא נותנים לו הזדמנות להיות אדם אחר מאשר גותי. ברגע שהחלטתי שהגותיקה שלי לא חייבת להיראות ממרחקים, הכרתי הרבה אנשים חדשים, גיליתי עולמות חדשים, אהבה, עבודה, בילויים, ועוד. שום דבר מזה לא מנע ממני לשמוע את אותה המוזיקה, לאהוב את אותם הדברים, ללכת למסיבות. נשארתי אותו האדם, עם אותו האופי המשוגע, רק שאני ניראת נורמלית, ואנשים סגורים במוחם גם יכולים לתקשר איתי. והודגמא הכי פשוטה לזה היא, שוב, לב. לפני שנה הוא ראה אותי ביומולדת של סושי וראה "פריקית" והוא צחק עליי ואני זרקתי עליו דברים. בדיוק שנה אחרי זה אני והוא היינו יחד ביומולדת הזה. עכשיו אני בחורה שהגיוני להיות איתה. יש בי את איכויות הגותיקה, וזה משהו שמאפיין אותי וזה ידוע לכולם, אבל אני ניראת נורמלית ואפשרי להימצא איתי בלי שינעצו בי מבטים.
למרבה צערי בגלל אילת וגורמים אחרים, הרבה מדי זמן לא יצא לי ללכת למסיבה. אבל ב19.10 סוף סוף הצלחתי. נסעתי עם סנדרה וקאט לדארק רבולושן, ושיט, כל כך נהנתי! בהתחלה אפילו קצת פחדתי להיכנס, כי פתאום ראיתי המון אנשים חדשים, וזה מקום חדש שבו עוד לא הייתי, ונבהלתי קצת. אבל אז התחילו להופיע אנשים שאני מכירה, ופגשו אותי עם הרבה חיבה, ונכנסתי, רקדתי, הרגשתי מצויין 8)) . מוזיקה מעולה, אנשים טובים, וסוף סוף אני יכולה להיות במקום שאני רוצה.
כמה תמונות: ואחח,כרגיל אני יוצאת מכוער בטירוף.. :<
..
אתמול היה ערב כל כך דפוק חח. אני ושורה הגענו לנהריה, ופתאום לב החליט שהוא מוציא אוטו, בתמורה לשבועיים שהוא לא יוציא אותו. טיפש -_- ואז פתאום הוא החליט שבא לו שנשכיר צימר/מלונית/מוטל ונשב שם נעשה ערב אלכוהול. אחרי סיבובים בעכו והרבה טלפונים, הסתבר שכל המקומות תפוסים עד אפס מקום, ושמקומות אחרים שעלולים להיות פנויים, מקבלים רק זוגות שיזדיינו ויעופו משם. אז מה שעשינו בסוף זה לאכול פיצה, לנסוע למעלות, ולהשתכר. ועל זה בזבזנו ערב אוטו.. יופי. אבל נהנתי. השתגעתי, שתיתי, וזחלתי עם ואדים בתוך איזה תעלות של ביוב. אבל הכי נהנתי כי הייתי עם לב. וחזרתי הבייתה, נשכבתי במיטה עם סחרחורת עצבנית, פשוט חייכתי. ואמרתי לעצמי: שיט, אני כל כך מאושרת!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
