היילואו 3:
זה מצחיק, אני שוב לא יודעת ממה להתחיל אפילו.. זה מה שקורה כשלבנאדם בערך יש חיים, הוא לא חופר שטויות לבלוג שלו, לא מבזבז את יומו בלצלם תמונות במטרה לשים פה כדי לשעשע את הקוראים, ולא מחפש הרתפקאות מעניינות כדי לכתוב עליהם פה ולהרגיש קולים. זה לא אומר שלא עושים דברים כיפיים, פשוט.. אין זמן לכתוב עליהם אני מניחה.. ועכשיו כההתרגשות מהרגעים האלה כבר מזמן הלכה נומי נומי, על מה עוד אני יכולה לכתוב?.. עדכון יבש על מה שהיה בערך ואני זוכרת מאז הפעם הקודמת? אבל Scheiße , עבר כל כך הרבה זמן....
נתחיל מזה שלא הלכתי לאף הופעה. לAGONOIZE שכל כך, אבל כל כך רציתי ללכת אליהם, לא הלכתי בגלל סיבות נפשיות. במקום זה ביליתי ערב מרתק בסככות של שפרינצק בנהריה, שותה לסירוגין וודקה וכדורי הרגעה.
לISC, שאפילו הועילו בטובם לבטל, לא יכולתי בכל מקרה ללכת בגלל שללב הייתה המסיבת גיוס באותו יום, וזאת מגה היעלבות אם לא הייתי באה. ובכל זאת, טוב שהייתי שם. איכשהו בין שיכרון לאומץ אשכרה הסתובבתי שם בבגד ים, שזה משהו שמי ישמע עליי.
לDOD האהובים+MANTICORE של מריה, לא הלכתי בגלל שזה היה החצי השנה שלי ושל לב, והוא סיים טירונות אותו יום, אז לא העזתי לפספס את זה, וטוב שכך כי סוף סוף קיבלתי מה שרציתי. פשוט חלמתי על זה שלב גם יהיה רומנטי לפעמים ואם אנחנו יושבים איפושהו ובאה גברת הוורדים לא להגיד לה לא, ולא לשים לב אפילו שחרב עליי עולמי. ובכל זאת שמעתי שההופעה הייתה גרועה לפנים, אז לא פספסתי כלום, והכי חשוב לא בזבזתי כסף, ולא ביאסתי את עצמי ואת לב.
ולגבינו, הקשר מצויין ופורח. השגתי את אהבת חלומותיי, מישהו שאני והוא אוהבים עד אין סוף ובאותו זמן אני לא צריכה להתבייש ממנו מלגמרי כלום והוא החבר הכי טוב שלי.
לגבי חברים, האמת היא שהתנתקתי מכולם.. אני ממש פה ושם בקשר עם מישהו, וחוץ מלב אין אף אחד בחיי שאני יכולה לקרוא לו יותר מחבר. כולם מפנים את הגב, כולם דואגים לעצמם, כולם שוכחים מכולם, וגם אם לא, לאדעת, פשוט לא מתאים. ואני מאמינה שהכל לטובה. אני נפתרת לאט לאט מהדברים הלא טובים, מהאנשים המזיקים, ואני מאמינה שמתישהו תבוא חברות טובה כלשהי. *פתוחה להצעות* P:
מה עוד?..
כרגע אני חולה. וגם לב. הוא היה מאושפז הקטן שלי, ואני ביליתי לידו לילה חסר שינה ומלא בכאבי.. הכל, ואיך שהגעתי הביתה שוב נפלה עליי המחלה שלי. למעשה תקפו אותי כבר מחשבות שיש איזה עין הרע עליי ועל לב.. שנינו לא בני אדם חולים מדי, ובזמן האחרון רק מחלות, רק כאבים, כל הזמן. ואני יודעת שדבר כזה יכול להגיע אפילו בלי כוונה, אפילו מהאנשים שאוהבים אותנו אבל אמרו שמקנאים בנו , אולי בטעות.. או אולי אחרים שנוטרים טינה על משהו או מקנאים בכיוון הרע.. נו אני כבר לא יודעת... :(
ברגע שאחלים, אני שוקלת רציני להתחיל דיאטת כדורים. כן וגם אוכל מן הסתם, אבל רציתי לנסות כדורים.. אני אסיים את מה שנשאר לאימא ונראה כבר, כי יקר :O
נכשלתי טסט ראשון. כמובן שבהתחלה כל מי ששאל נפל קורבן למתקפת העצבים שלי על הבוחן הנאצי האנטיפט המגעיל, שאני הייתי האחרונה שלו בכל היום והוא הוציא עליי את כל העצבים ונסע איתי לא 10 דקות כמו עם זאתי שהייתה לפני אלא איזה חצי שעה בלאט ולקח אותי לכביש סוען באמצע הצהריים והכניס אותי לאיזה פאקין קיבוץ מסריח שהיה בו בלאגן עם משטרה וילדים רצים, והבנזונה כל הזמן התווכח איתי וחיפש על מה להכשיל אותייייי כוס של הבמבה לועס שפיך מזדיין !! והנה אחרי שנרגעתי, אחרי יומיים ככה :) , הבנתי שפאק.. שוב כולם אשמים ואני הצדיקה? ממ שיט, לא. היו לי מספקי פאשלות, וגם אני במקומו לא הייתי מעבירה אותי. הוא צודק, אני טועה, ולמדתי מהטעויות האלה, עכשיו אני לא רק מוכנה לטסט שני, אני יותר מוכנה לנהוג באמת, לא רק כשיושב לידי מישהו שגם לו יש בלמים. יום חמישי הטסט השני שלי, ותחזיקו לי אצבעות, כי אין לי יותר כסף לטסט שלישי, ונו, אני חייבת אוטו :)
לגבי תמונות, כמובן שאין. מאז שגנבו לי את המצלמה באותו ליל אביבים לפני איזה מה, 7 חודש, אין תמונות.. זהו, נגמר, חאלאס.. נו מה איך אני עוד אצטלם? אני לא ממש רוצה לקחת להורים את המצלמה, וממילא, לב לא אוהב להצטלם, ובחיים אף אחד לא הביא מצלמה, בחיים לא הצטלמנו ממש, אז נראה לי שאני ארגיש טיפשה במובן כלשהו להביא מצלמה לאירוע =\ .
חוצמזה יש לי תמונה אחת, ערוכה, ונו שיהיה, אשים אותה. וכן היא לא מושלמת, אבל אין לי כוח לתיקונים נו..
קוראים לתמונה Spring Blossom . חלומות מתוקים על האביב, כשבחלון מטפטף הגשם.
לילה טוב
בבלוג זה
בכל הבלוגים
