"בלי לומר מילה..."

כבר הרבה זמן שמרכז הכובד האינטרנטי שלי מונח במקומות אחרים.

הכתיבה פשוט אזלה ממני ועברתי לדבר פורומית, זה קצר, זה ממכר וזה מעניק סיפוק מהיר. בינתיים הזמן חלף ואני למדתי המון.

למדתי שתואר לא נגמר אם לא פועלים כדי לסיים אותו.

למדתי שחיי הנישואין הולמים אותי ושהקסם עושה לי טוב. שמצאנו את המקום שלנו ביחד, את השקט והאיזון שלנו ושכשיש לי אותו הכל נראה קל יותר, פשוט.

למדתי ששנינו ביחד זו יצירה חדשה ונפלאה, איתנה, שמעניקה לשנינו כח ותמיכה והמון אושר.

למדתי שמלשכוח גלולה לא באמת נכנסים להריון, הסופרפארם סתם זיין אותי עם מחירי הבדיקות במשך עשור מחיי. בעצם למדתי שגם מלהפסיק אותן לגמרי זה לא תמיד קורה.

למדתי מהי שחלה פוליציסטית, מהו פרופיל הורמונלי, מהן בדיקות פרוגסטרון (ועוד לא מעט דברים מוזרים שכאלה) ובעיקר למדתי שיעור חשוב בסבלנות ודחיית סיפוקים.

למדתי שלפעמים בדיקה חיובית יכולה להביא המון אושר וצחקתי על הפלאשבקים שלי בת 19, מסתכלת על הפס ומתפללת שלא יופיע.

למדתי לחיות מבדיקה לבדיקה, לחכות לאישור שירגיע את החרדה שנדנדה לי באחורי הראש. זו שהדחקתי במרץ, כמו שרק אני יודעת.

למדתי לדקור את קצה האצבע, לבדוק מזונות ולאכול לפי השעון.

למדתי לספור לאחור באלף שיטות חדשות, בשבועות, בחודשים, על פי הירח, על פי השמש ועל פי חצי מהאתרים ברשת (עד מתי מרץ 09?!)

למדתי ואני עדיין לומדת בכל יום מחדש כמה הקסם שלי הוא האיש בשבילי, כמה הבחירה שלי לפני אי אילו שנים היתה נכונה וכמה טוב שנאבקתי על הקשר הזה. לא מסוגלת לדמיין מישהו אחר שיהיה האבא של הילד שלי.

למדתי שהתגעגתי לכתוב, התגעגעתי אליכם, התגעגעתי לדה מונה, לדנדוש, לכל הפרסונות שלי ולמה שהן עבורי.