"בלי לומר מילה..."

למרות שהתואר העלוב שלי יעיד שלימודים זה כנראה לא התחום שלי, החלטנו להתכונן כיאות למאורע המרגש ולהצטייד לנו בקורס הכנה - כראוי לזוג פעורים שכמונו.

אתמול התייצבנו בדיצה ורינה לשיעור הראשון.

התחלנו בפלאשבק עצבני לפעולה הראשונה בצופים, כשנאלצנו להציג את עצמנו לשאר הפעורים שחייכו אחד לשני במבוכה. עברנו בסבב בין הזוגות והתבקשנו לספר על עצמנו מה שנבחר (טוב שלא ביקשו מאיתנו לבחור חיה שהיינו רוצים להיות). אם יש משהו שאני שונאת זה שאלות פתוחות, תבקשי משהו ספציפי - תקבלי, אבל ווי לייק דיס? נאלצתי לעבור לפוזה הצינית והמגוננת שלי, מילמלתי את שלי, כולם גיחכו וגם את זה עברנו.

מחבקת העצים הציגה את עצמה ואני התחלתי לסקור את שותפיי לחוויה המפוקפקת. ממש ליד המדריכה התיישבה חביבית המורה, בלונדית קוקטית ומתלהבת שענתה במהירות על כל השאלות ואפילו הצביעה . הבעל האומלל שהתלווה אליה ישב בשקט מופתי, כנראה הוא למד שלפתוח את הפה זה מסוכן.

מימיני ישבו הערס התורן והפרחה שתלויה לו על הכתף, ומשמאל זכיתי בחרשנית של הכיתה - היחידה שהביאה איתה חבילת דפי A4 ואפילו קלמר וסיכמה במרץ כל מילה שהמרצה הוציאה מהפה.

בהפסקה הלכתי לשירותים (הריונית או לא?) ותפסתי את הקסם מנסה לברוח. הוא טען שזה לסיגריה, אבל אני ידעתי את האמת.

נתתי לו את המבט המאיים שלי (אין מצב שאתה משאיר אותי פה איתם!) והוא שב על עקבותיו בתבוסתנות.

שעתיים וחצי אחר כך כבר היינו באוטו, מריצים דאחקות על חברינו החדשים.

לא נורא, בשיעור הבא יש סרט. 

אין לי מושג מאיפה הבאתי את הנוסחה של הקאונטר שלי, אבל היא מסרבת לעבוד, ועוד כשסוף סוף יש לי משהו ראוי לספור לאחור בשבילו. אני מחפשת נואשות דרך לתפעל אותו מחדש.

בין חמשת קוראיי יוגרל פרס יקר ערך אם מישהו יצליח לגרום לו לעבוד שוב.

לילה טוב