"בלי לומר מילה..."

את החגיגות פתחנו בשופינג, הכי טוב שופינג.

קנינו שני מגפיים לי (250 שקלים יחדיו) ומגף עלאק קאטרפילר לו בגלי. נא לא לזלזל, יש להם המון נעליים יפות, בעיקר של האש פאפיס וגם מבצעים שווים למדי. אחר כך שמנו פעמינו אל הקניון, שם התפרענו על הסיילים של סליו (ממש משחק מילים שכזה) והצלחתי לשכנע את הקסם לקנות חולצה אלגנטית, חומה מכופתרת מאממת (אפילו לחתונה של אחיו הוא סרב ללבוש אחת כזו, שתבינו את גודל ההישג!).

לאחר ההתפרעות, הזמנתי אותו לסופגניה וקפה וחזרנו אל הצימר לנמנם ולהתכרבל. קמנו לקראת ערב והצלחתי לשכנע אותו ללבוש בערב את החולצה החדשה (הישג שני ביום אחד!), דפקתי הופעה ושמנו פעמינו אל השכונתי. בדיוק על פי כל הציפיות, השכונתי היה חצי ריק, שעתיים לפני שעת האפס. דילגנו פנימה, נישקתי את כל המקורבים לצלחת ותפסתי לנו מקומות שווים. הקסם נכנס לעמדת התקליטיה כדי לסייע (בכל זאת בר ביתי) ובא להפגיש איתי כוסות ושפתיים כל שני שירים לערך. בזווית העין ראיתי שאת תודתם לסיועו הנדיב בעמדת הדי ג'יי הם מחזירים בשוטים של וויסקי ותהיתי אם נשוב הלילה באופנוע, או שמא במונית (איך שלא היה לי מושג מה מצפה לי).

בשעת האפס הוא יצא חיש מהר מהעמדה ובא לנשק אותי כדת ישו וסילבסטר הקדוש. היה קסום, בחיי (תורידו אתם כמעט בקבוק של שמפניה ותנסו להגיד לי שזה לא הופך הכל לקסום). כשהוא חזר למקומו, שמתי לב שהוא מתנודד קלות. מיד נזפתי בברמנים והתרעתי בפניהם לא להוציא לו שום דבר שאינו מגיע סגור מהמפעל של נביעות ואפילו רצתי למטבח לארגן לו אוכל. במטבח מצאתי את הטבחית מתבוססת לבדה בבקבוק טרי של שמפניה, כמובן שהבאתי כוס ונחלצתי לעזרתה.

כשהבקבוק נגמר ויצאתי עם הכריך, הקסם כבר לא היה בעמדה. רצתי לשירותים ומצאתי אותו מחבק את האסלה בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים. בתור החברה המקסימה והנאמנה שאני, הבאתי לו מים ונכנסתי לתא השני להקיא את נשמתי (להזדהות, אלא מה?!).

את שאר הלילה אני לא ממש זוכרת, את הבוקר שאחריו, לעומת זאת, כנראה שאזכור עד סוף ימיי. קמתי כל שעה עגולה בערך עם כאב ראש ששום אדויל לא יעלים. כל טיפת מים או תה שניסיתי לשתות, נעלמה אף היא במורד האסלה ובעיקר ביקשתי את נפשי למות. הקסם קם כמו חדש (אני לא מבינה איך, בחיי שהוא היה הרבה יותר שפוך ממני) והתחיל לטפל בי במסירות אין קץ.

למחרת גיליתי שחברה טובה הגיעה בדיוק בזמן לראות ששנינו הפוכים מהתחת וארזה אותנו הביתה. כמובן שלשם כך הם הוציאו את דלת השירותים ממקומה כדי לחלץ את קסם ואחר כך נאלצו לגרד אותו מהספסל ברחוב (אמרתי שהוא היה הרבה יותר שפוך ממני, לא?!).

למרות ואולי בגלל הכל, דווקא היה מגניב. אני לא שותה יותר אף פעם (או לפחות שבוע).

שתהיה שנה יותר טובה, לכולנו.