"בלי לומר מילה..."

זה עתה זרקתי את הקסם בשדה התעופה והפלגתי לי לדרכי. קודם קצת ישרא, עוד סיגריה וישר לישון. התרופה לצננת מרגישה כמו ספידים (לא שאני יודעת) והיא לא נותנת לי לישון. אז שכבתי ערה 3 שעות, חיבקתי אותו טוב טוב, הסתכלתי עליו וחשבתי.

דיברנו בצחוק על ילדים היום. צחוק, צחוק, אבל אתם יודעים שבכל צחוק וכל החרטה. בהזיות חוסר השינה שלי, הסברתי לו בראשי שזה עוד כבד עלי, אבל בעוד כמה שנים אני מוכנה לעשות איתו איזו נבחרת קטנה. הבטחתי לו ילדים יפים וחכמים ואם אפשר, רק בנים בבקשה. השיחה איתו בראשי, כשהוא נוחר לידי, שיעשעה אותי עד מאוד אבל אני חייבת להודות שבא לי לחיות איתו לנצח. ילדים, משכנתא, נכדים וכלב. חובה כלב.

4 ימים לבד, 3 ימי אוניברסיטה, 2 פגישות עם התלמידה, 1 הצעה לעבודה להגיש, 1 עבודה להגיש ו-1 דירה ריקה לרשותי. הבאתי מצעי פלנל כדי לא לקפוא בלעדיו מתחת לפוך.

אני נורא שמחה בשבילו. הוא עובד כמו מטורף כבר יותר מחצי שנה ולא ביקר בנתב"ג כבר כמעט 4 שנים. מגיע לו קצת חופש, בחיי.

קצת טיפשי, אבל אני כבר מתגעגעת.