"בלי לומר מילה..."

גם כי אני זונה שלא מעדכנת מספיק, אלא רק מדאיגה את כולם כשהיא עומדת למות מלב שבור, וגם קצת כדי לגמור את החודש הזה יפה, רציתי לבשר שהקסם ואני שוב.

לאחר 17 יום לחוד, 6 שיחות קשות ורעות וקאמבק אחד גרנדיוזי - עברנו לדור יחדיו. רגל אחת שלו תמיד נשארה מחוץ לקשר הזה, שומרת על נתיב הבריחה זמין למילוט, אבל עכשיו הוא החליט להכניס את שתי רגליו ולקפוץ למים.

הביחד הולם אותנו היטב לבינתיים. כיף לי נורא ונראה שכיף גם לו. הוא באמת נכנס בשיא הרצינות, משקיע ודואג לעתיד. מרגישים את ההבדל של עוד רגל, בחיי.

תודה לדואגים, לאוהבים ולתומכים, אני יודעת שלא שיתפתי פעולה, אבל עמוק בפנים עשיתם לי הרבה יותר טוב.

במסגרת החגיגות, אנחנו עושים התארגנות קטנה לרגל חנוכת הבית. שברתי את הראש והצלחתי לדחוס לסלוננו הקט איזה 15 איש. בתפריט: מרק אפונה, מרק בטטות (כיאה לחגיגה חורפית), פשטידת קישואים, פשטידת פטריות ובצל, סמבוסקים (מעשה ידיה להתפאר של חמותי לעתיד), לחמים שווים וימבה אלכוהול מכל המינים והצבעים. אני עוד מאוד טרייה בתפקיד המארחת ואני מוצאת את עצמי עם דאגות פולניות למהדרין: יהיה מספיק אוכל? יסתדרו כולם? ידברו אחד עם השני?

החברים שלי לא ממש מכירים אחד את השני. בערך מאז גיל 15 לא היתה לי "חבורה" מגובשת כזו (וגם אז היא לא ממש היתה שלי, הייתי סוג של אורחת). פתאום נפל לי האסימון גם שכמעט כל החברים הקרובים שלנו הם זוגות, חלקם גם נשואים ובעלי צאצאים. אני לא ממש מבינה מתי זה קרה. הקסם אמנם קשיש, אבל רובם דווקא חברים שלי במקור. הייתכן שאני במסלול המהיר להתברגנות? איך דברים כאלה קורים לפני גיל 26? החיים שלי מפליאים אותי.

אגב, דרושה חברה הכי טובה. מאז הגירושים הכואבים והעצובים מאשתי, חסרה לי אחת כזו בחיים. הבעיה היא שכל המועמדות הפוטנציאליות מגיעות עם חברה הכי טובה בילט-אין ולי נותר רק פרס ניחומים. האם ניתן למצוא חברה הכי טובה בשלב זה של החיים? הרי הדברים האלה נקבעים בשלב הרבה יותר מוקדם. את אשתי לשעבר פגשתי בתיכון. היא היתה עוף מוזר כזה, מקובלת ואאאוטסידרית באותה המידה. היא לימדה אותי שזה לא כזה נורא להיות בחורה ואיתה העברתי את הימים הכי פרועים שלי. עד היום לא כל כך ברור לי מה קרה לנו בדרך. היא כעסה עלי נורא וניתקה קשרים. אני בטוחה שהגירסא מהצד השני תישמע קצת אחרת, אבל אני לא קיבלתי את ההזדמנות לשמוע אותה. 

תמיד היו לי המון חברות וגם המון חברים, אבל חסרה לי אחת שתהיה בשבילי מה שאני בשבילה. אחת כזו שאתה יודע שהיא תמיד שם, אחת לשים בחיוג המקוצר, יש לי שם רק את אמא שלי ואת הקסם.

טויף, יאללה ללימודים (גם על זה עוד אצטרך לכתוב, אבל זה די צולע כרגע ואין לי כוחות להכנס לזה)

פוסט-סיכום-שנה מתרקם בימים אלה, סטיי טיונד!