היי אתה
משתמש בכל המקשים האפשריים כדי לצאת מהתוכנה שלנו
אנשים אנחנו בסך הכל
אנחנו טועים
נחבלים בברכיים
בלב
וממשיכים
הצלחת להעליב אותי גם. מקווה שאתה מרוצה.
מאחלת לעצמי להשתנות,
כדי לאחל לך טוב.
להבין
שאני צריכה לזכור אותך
כדי לא לעשות את הטעות הזאת שוב.
איך אמרת את זה?
"שלום ולא כל כך להתראות"
כל הזמן הכתף שלי תפוסה
החזקה, השומרת, המקשיבה, העוזרת.
בימים בהם אני מבקשת כתפיים, הן (כמו אדם המבקש סיגריה בידיעה מוחלטת שלכשיבקשו ממנו יסרב) מתחמקות ממני בתנועה אלגנטית.
אי הבנות הופכות להבנות
העולם הוא שטוח
נדחקת לתוך מחילה אחרי זנב חמקמק,
אין קול
ואין הד
רק הלמות הלב וזרם הדם
משהו זז
אבל מה?
אני נותנת לדמעות האלה להשקות את חרכי המדרכות. אולי יצמח שם פרח.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
