|
| 2/2014
"עיזה בצנצנת"
איש זקן עם זקן של איש זקן בבית של זקנים עם גינה של זקנים מגדל עיזה שכל היום אוכלת ואוכלת וגודלת וגדלה ונהיית ענקית, אבל רק קצת כל פעם. כל בוקר הזקן שותף פנים מרטיב את הזקן שוטף את העיזה ומסתכל עליה אוכלת ואוכלת וגודלת וגדלה וככה הוא מזדקן והיא גודלת וגדלה. הזקן האפור-לבן של הזקן צומח כל יום קצת ועוד קצת. יום אחד הזקן התעורר לפני הזקן והביט במראה וגמר בלבו "אני צריך להסתפר". תלש עצמו הזקן מהפנים של הזקן, אט אט ובשקט דממה, כדי לא להעיר את הזקן, ויצא מהבית של הזקנים. בדרכו להסתפר חלף הזקן על פני הגינה של הזקנים והביט בעיזה שאוכלת ואוכלת וגודלת וגדלה ולא שם לב למשהו מיוחד במיוחד. הזקן חצה את הכביש בדרכו אל הספר שמספר כל היום אנשים זקנים, כך הוא מספר ומספר. הזקן התיישב בכיסא שחור והארוך ארוך שבמספרה ואמר לספר המספר, "ספר אותי, שיהיה יפה". הספר המספר שלא הבין למה הגיע אליו זקן מדבר, התעלם מכל העניין המוזר וסיפר כמו אשף מקצוען בעל דיפלומה מאיגוד הספרים הבינלאומיים של הזקנים, ועשה לזקן תספורת מהסרטים. הזקן הסתכל אל הספר ואמר לו "משגע" ויצא מהמספרה של הספר המספר בלי לשלם, כי הוא זקן ולזקנים אין כסף. הזקן הלך ישר חזרה אל הזקן, לפני שיתעורר ויבין שאין לו זקן באזור התחתון של הפנים, איפה שיש בדרך כלל זקן לאנשים שהם כבר זקנים ולאנשים בכלל, גם נשים לפעמים. הזקן חצה את הכביש הגיע אל הגינה של הזקנים ומולו ניצבת העיזה שהספיקה לגדול לגדלים גדולים ואפילו כבירים, יחסית לעיזה. הזקן מסתכל עליה ואומר לה "זוזי" אבל היא לא זזה. העיזה הורידה את הראש, הביטה במבט של עיזות רעבות על הזקן ונתנה לו ביס והתחילה ללעוס אותו לחתיכות חתיכות. הזקן שהיה בפאניקה רצינית ונכנס למצב של הלם ראשוני, הצליח להיחלץ מלעיסות העיזה וברח עם שאריות הזקן שנשארו לו, כשהוא רטוב, הישר אל החדר של הזקן המנמנם. הזקן המתנשף הסגר הדלת בבהלה ונתן את הקפיצה של החיים שלו ישר לפנים של הזקן. לאחר זמן מה, התעורר לו הזקן עם הזקן והלך להרטיב את הפנים, אפילו לא שם לב שהיה רטוב בגלל העיזה המשוגעת, ערער לעצמו הזקן לאחר שהזקן הרטיב אותו. הזקן עם הזקן פתח הדלת ויצא אל הגינה כדי לשטוף את העיזה, העיזה עמדה בפתח הדלת והסתכלה על הזקן ואז על הזקן של הזקן ואז על הזקן עם הזקן ועשתה קולות של רעב של עיזות כשהן רעבות. הזקן עם הזקן לא הספיק לצאת מההלם והעיזה אכלה לו את הראש עם הזקן ואז את שאר הגוף עם הידיים והרגליים. העיזה חזרה אל הגינה ועם הימים שחלוף חלפו, היא הצטמקה להיות קטנה קטנטנה כי לא היה לה זקן שיאכיל אותה. עם הזמן שחלוף חלף, התחילו אנשים שהציגו את עצמם כשוטרים-פקחים-מפוקפקים, לחפש את הזקן עם הזקן שנעלם לו עם הזמן שחלוף חלף כבר בהתחלה של המשפט. חיפשו חפשו ושאול שאלו, שאלו גברת שאלו אדון, איפה הזקן היה היום או לאחרונה? אבל אף גברת או אדון לא ראו זקן היום או אתמול או שלשום... במהלך החיפושים שמעו על איזה ספר שמבלבל את המוח על זקן מהלך. נכנסו האנשים למשרד במספרה של הספר המספר שהתחיל לבלבל להם את המוח על איזה זקן מהלך שהסתפר אצלו יום אחד ולא שילם... השוטרים-פקחים-מפוקפקים הסתכלו אחד על השני ואז עליו ואז עליו ואחד על השני ואמרו לו שימשיך לספר אנשים כי אם ימשיך עם הסיפורים על הזקן, הכי רחוק שהוא יגיע יהיה לבית משוגעים. המשיכו לחפש ולחפש וחצו במהלך החיפושים כביש כלשהו שהוביל אותם לגינה שחשודה כגינה של זקנים ומולה בית שניראה חשוד כבית של זקנים והדלת שלו פתוחה. נכנסו המפוקפקים-פקחים-שוטרים אל הבית החשוד כבית של זקנים ומצאו רק עיזה קטנה קטנטנה שאפשר להכניס בתוך צנצנת מרוב שהיא קטנה קטנטנה, ושערות מזקן של זקנים. השוטרים-פקחים-מפוקפקים אמרו יחד לעצמם "ראיות", לקחו את העיזה ושמו בצנצנת כזאת ששמים בה חיות קטנות ועושים להם אויר כדי שיוכלו לנשום ואת השערות שמו בשקית כזאת של אוכל של בית ספר כי לא הייתה להם שקית של ראיות. כשיצאו מהבית החשוד של הזקנים דרך הגינה החשודה של הזקנים וחצו את הכביש, החליטו לעצור אצל הספר ולעשות תספורת שתשנה את תדמיתם לשוטרים-פקחים-לא מפוקפקים. נכנסו המפוקפקים למספרה של הספר המספר ואמרו לו "ספר אותנו שלא נהיה יותר מפוקפקים" אז הסתכל עליהם הספר ואמר "אין בעיה" והתחיל לספר להם על הדיפלומה הבין לאומית ועל הזקן שלא שילם ועל עוד כל מיני דברים שספרים מספרים ועד שסיים לספר הם כבר כמעט ומתו מרוב שעמום. כשסיים הספר המספר לספר את השוטרים-פקחים הם כבר היו לא מפוקפקים, רק שלא היה להם כסף לשלם לספר, אז הם החליטו להשאיר לו את העיזה בצנצנת, ככה להשגחה, עד שיביאו לו כסף חזרה וגם שיפסוק יפסיקו לקרוא לו משוגע. העיזה הספיקה להצטמק עוד קצת כי חוץ מחורים לנשום אויר לא חשבו על זה שהיא צריכה לאכול... כנראה שוטרים-פקחים לא הגיעו לשלב בחיים שהם מגדלים כלב אחרי שמתו להם כל הדגים באקווריום. עד היום הספר המספר מספר שנכנס אליו זקן לעשות תספורת ולא שילם ואף אחד לא מאמין לו, לא האנשים שמחפשים את הזקן ואפילו לא העיזה הקטנה קטנטנה בצנצנת שעושה כל היום קולות של רעב של עיזים קטנות קטנטנות כשהן רעבות.
| |
|  כינוי:
מין: זכר |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
