RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
ינואר 2013
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | | 27 | 28 | 29 | 30 | 31 | | |
הבלוג חבר בטבעות: הוסף מסר | 1/2013
"לעולם שם"
לא לעזוב לא להרפות
לשפוט בחומרה כל עברה
קול הדין לא כזה נורא
להזרק אל תוך האש
לצלול אל מי תהום
לאחוז חזק בכל ברק
לא לעזוב לא להרפות
לעקור עין עין עם השורש
עדיף לא לראות
מה שקר
מה אמת
להזרק אל תוך האש
לצלול אל מי תהום
לאחוז חזק בכל ברק
לנשום עד הטיפה האחרונה
לא לעזוב לא להרפות
לעולם שם
| |
"ערב"
בשעת ערב, לאחר שהשמיים הפכו להיות כהים אני מוצא את עצמי יושב במרפסת מביט אל הנוף הכפרי הפשוט. רגל אחת על הקרקע לא מפסיקה לרטוט והשנייה מונחת לה בשלווה על כיסא פלסטיק, דומה לכיסא עליו אני מונח. אני מוציא את הטבק המהול בחשיש עצמתי ומגלגל לי סיגריה של אושר. בצד ימין בקבוק הוויסקי ולצידו כוס גבוהה וריקה של קפה שחור עם שתי קוביות קרח, מחכות לנוזל האלכוהולי שימיס אותן בקצב שלו. אני מחכה כמה שניות לפני שאני מדליק את הג'ויינט. נושם, שואף ונושף ועוצם לשבריר שנייה את העיניים, הרטט גם הוא נפסק. המצית דמוית הזיפו שעמרי הביא לי מלונדון מוכנה לקרב בידי הימנית. לאחר כמה שניות אני מרגיש את העשן הסמיך נכנס לכל תא ותא בגופי. הרוגע הזה הוא דבר שאני כמעט ולא רוצה או מסוגל להלחם בו. אני לוגם מהנוזל שהתערבב עם קוביות הקרח ומסתכל שוב על מה שהיה פעם נוף, הכל שחור כעת. אני מרגיש איך כל היום שלי עובר לו שוב ושוב כמו סדרה שמתה וקמה לתחייה בחינוכית 23. אין למידה או הבנה ממה שקרה היום, רק קבלה והדחקה, להשאיר את זה מאחור, לא להתמודד. לנשום. במחשבות האלו עולות בי תהיות שונות וסיטואציות בהן בדרך כלל אני מוצא עצמי לבד. כשלנות עם בחורות, כיבושים של בחורות, הצלחות ומטרות ויעדים. הנושאים האלו מתחלפים בזמנם החופשי. כשאני לבד אין לדעת מה יהיה עם המחשבות האלו, אין דפוס שחוזר על עצמו פרט לריטואל הקבוע של הוויסקי עם סיגריית החשיש. אני מנסה לדמיין את עצמי במקום אחר, כל כך נמאסה עלי שגרת החיים. אני רוצה להיות במקסיקו באיזה חוף עם סוחרי סמים ואמריקאיות בחופשה מהקולג'. אני רוצה לעשות קוק בקולומביה ולשתות כמו חזיר בקרנבל בברזיל. אמריקה של עניים נבנית לי בראש משמועות וסיפורים של בחורים ישראלים צעירים שכל מילה שלהם צריך לקחת בערבון מוגבל, אבל אני נכנע לנופים המטורפים של ארגנטינה ולזונות מפרו. כל כך קל לצלול לעולמות אחרים בכמה דקות פשוטות. הקור מכה בי לפתע ומזכיר לי שאני לבוש בכל כך הרבה שכבות, גופיה ארוכה וקצרה ופליז ומכנס טרנינג עם געטקס, רק גרביים שכחתי. כל פעם שאני גורב את הגרביים אני מרגיש את החום המצטבר בכפות, זה יכול לשגע אותי. לא שכחתי באמת, פשוט לא רציתי להשתגע. הירח היום מרביץ בכל הכוח ולפעמים נדמה שההילה שלו מפחידה את נשיאי החורף המתפוגג, אולי נזכה לטיפה או שניים לפני שכל העסק נגמר. הכוס השנייה תמיד מתוקה יותר מהראשונה, חזקה וקצרה אבל החיוך שמגיע אחריה שווה כל טיפה של השקעה. הזמן הזה של התהיות מחלחל לי תמיד עמוק, אני חושב על כמה אני עבד בעולם הזה, עבד לקפה ולכסף למין ולהנאות רגעיות, תמיד במרדף אחרי מטרה מסוימת במירוץ הבלתי נגמר של החיים. זה הזמן שאפשר להשקיף על הכל מהצד, לתת לאותיות להתחבר למילים ואם אין מילים שיהפכו למשפטים ואז לצייר את הקולות בראש למוזיקה אחת נהדרת שאף אחד לא שומע או מבין פרט לי. אני עושה את זה לפעמים בפסק זמן אחר מהחיים, יושב ומצייר, או יותר נכון יושב ונותן לציור לצייר ולהניע את היד לאן שהוא רוצה ואני מנותק מכל מחשבה או רגש אבל נמצא בכל המחשבות בעצמת רגשות מקסימלית. מה שיפה בפינה הזאת במרפסת זה שאין פה כמעט תנועת מכוניות או אנשים, הרחוב נקי ושומם מאדם. אני יכול להינות מהטבע שהתרגל לדריסת כף הרגל של האנושות. הקיפודים והדרבנים באים לפעמים לבקר, אפילו ראיתי ארנב פעם אחת שמבצבץ לו מהשיחים ואיזה חולדה או נחש לסירוגין שהחתול החליט לטרוף לו בלהט גדול של משחק אכזרי. שלג, הכלבה של השכנים רוצה קצת צומת לב ואני בשלבי סיום של כמה שאיפות אחרונות, לחיים ולריאות. עוד מעט זה נגמר ואני אחזור לתחרות המטורפת שנקראת חיים ואצא מפסק הזמן הזה מלא באנרגיות לשרוד עוד כמה ימים שעתידם לא צפוי לעולם. אני לא חושב שאני מפחד ממה שעלול לקרות אי פעם, אני לא חושב שאני באמת נותן לפחד מקום למנוע ממני ולהתנסות ולעשות ולחיות. אני מקשיב לו תמיד ומעמיד אותו במקומו, כמו יועץ שטוב שיהיה. בדל הקרטון נזרק למאפרת הקרקוב מאיזה פגז שנורה אי פעם במדבר, העיניים נעצמות לכמה שניות של התמתחות והתאפסות קלה. הבקבוק היקר ביד אחד והכוס ביד השנייה. אני נכנס אל תוך החדר ונופל אל המיטה באנרגיות נפשיות מטורפות וגוף רפוי שעוד מעט וקורס. נקבר מתחת לארבע שמיכות בגדלים שונים ולא מתחרט על היותי לבד הלילה, אין לי צורך לשתף מישהי בתהיות או מגע כשאני מרגיש כה מואר. אני פשוט נותן לעצמי להפוך אחד עם המזרן לאט לאט, בלי לחץ או יעד מסוים. הטלוויזיה נדלקת ואני מעביר לאיזו תכנית בערוץ 8. העיניים נעצמות לאט לאט והשמיעה נעשית כבדה וחלשה, העולם הזה כבר לא כמו שהכרתי אותו הבוקר, הוא משתנה עם כל שנייה שעוברת. אני מתחיל לצלול עמוק יותר אל תוך ואקום שחור, ריק ללא גבולות. עכשיו קיץ ואני עירום על מזרן ים עם משקפי שמש ובקבוק בירה, צף ליום אחר, לבוקר אחר, חדש.
| |
חלומות בהקיץ
יש לה את החיוך הממיס הזה,
שהופך אותך לקוביית קרח מתחת לשמש קיצית.
יש לה את הגב העדין-אצילי הזה,
ללכת לטייל בו בשביל עמק האלה.
יש לה את המגע הזה,
זה השואב אותך לטעום עוד ועוד.
יש לה אותו.
ולי אותי.
וחלום.
| |
לדף הבא
דפים:
|  כינוי:
מין: זכר |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
