אני כותב רק כשרע לי

את האושר אני שומר לעצמי

את המילים היפות אני מקריב

אני אוהב את כולם כשבא לי

עד שלא נשארה לי אהבה לעצמי

ואת כל הרגש הזה אני משיב

כשאני מלטף את הראש

השקרים מחויכים

כשאני מנשק שפתיים

בלילה חד פעמי

כשאני לבד עם עצמי

והאותיות קופצות

עכשיו כשזה שחור על לבן

הכל טוב

לכל הקווים המפוזרים בראשי/מה הייתי נותן כדי שתסתדרו בשורה/לא משהו יציב או רציף/שיהיה פשוט יותר מסודר/רק שיהיה פשוט יותר אור/גשם של הבנה/בלי ניסיונות הסברים/בלי מראות/רק לראות/לכל הקולות ההמומים בראשי/מה תרצו כדי לשתוק/לא לתמיד/לזמן מוקצב כל יום/לתת לי שקט דרור/גם לדקה או שעה/נחת חופש שלווה/מילים אסורות/לא בשבת לא ביום חול/לזכור לא להוציא את הראש מהבור/לרשום כל דבר בשורות מספרים/לשלם בזמן הנכון/בכל מחיר

כמה שזה לגיטימי, בין כל האנשים-

להסתתר מתחת לבגדים,

מתחת לעור חלק, מלא שכבות צבע,

שרירים או שומן-

ברזלים בכל מקום מחזיקים חיוך גדול ולבן-

עטוף אדרת שאומרת

הכול בסדר, הכול טוב,

היא אומרת.

אבל רק אני יודע למה היא מתכוונת...

כמה שזה נכון לי עכשיו-

להיות מעורפל בין מסכי עשן ואחוזים גבוהים של נוזלים,

להתנדנד מגוף אל גוף אל האדמה,

ליפול בכל חלום עמוק-

בלי חרטות-

שלא יראו כלום,

מחייך אל כולם,

הכול טוב, הכול בסדר,

היא אומרת

אבל רק אני יודע למה היא מתכוונת...

מחייך חיוך ענק אל כולם,

רגע לפני הנפילה-

בעמידה זקופה-

בלי חרטות,

היא אומרת...

אני יודע מה היא, אומרת.