אני לא נושם הרבה,

רק כשממש צריך.

בין לבין אין הרבה אויר,

רק שקט ותהום.

אני לא אוכל הרבה,

רק כשממש צריך.

בין לבין הרעב אינו מורגש,

רק הצורך להתמלא.

אני לא שותה הרבה,

רק כשממש צריך.

בין לבין אני יבש כמו המדבר,

רק העיניים רטובות כל הזמן.

אני לא קונה הרבה,

רק כשממש צריך.

בין לבין אני ערום,

רק המחשבות עטופות בשכבות.

אני לא ישן הרבה,

רק כשממש צריך.

בין לבין אני חי-מת,

רק הפחד מחזיק אותי כאן באמת.

אני לא כותב הרבה,

רק כשממש צריך.

בין לבין אני מצייר חורים שחורים,

רק שאף אחד לא צריך-

אהבה, כעס, שנאה, להט

יצר, כוח, שליטה, חולשה

ברקים מאבק-ברקים מאבק-ברקים מאבק

ושקט אמיתי

כמה מדהים כשמשורר מתאהב במשוררת

כשהוא משונרר לה משפטי אהבה

על תכול עיניה הססגוניות

וקימורי גופה וליבה

כמה מדהים כשמשורר אוהב משוררת

כשהוא נוגע בה באותיות ופסוקים

ממריץ לה את הדם ברגש

מלטף ביד רושמת

כמה מדהים כשמשורר שוכב עם משוררת

והיא גונחת את מילות המשחק המקדים

והיא פרופורציונלית להחריד

והיא מחבקת את אצבעותיו ועקיצותיו

והוא גומל לה במילים חדות

על הפנים

מדהים