אגלי זיעה ניגרים במורד השדרה

שאיפות בקצב הקבוע, נשיפות נגררות מיד

תפקוד מכני המסרס כל שבריר מחשבה

הרומנטיקה כלא היתה

הכל עולה, מהחזה לגרון

להקיא את הכל, זה לא מתאפשר

מריצה לריצה הגודש גובר, מצטבר

אני לא חושב, אני לא מרגיש, אני לא קיים

נופל לאותה המלכודת כל פעם מחדש

מפה נשאר רק לרדת ומהר

הפסגה הזאת, קטנה ואיכותית

עומד ומשקיף על כולם בידיעה ברורה,

אני בדרך להתרסקות

הרוח מלטפת כל מה שבידה להשיג

בחוצפתה ניתזת על פני כחצי המלחמה

נקודות נקודות דוקרות כמחטים ערסיות

נשימה עמוקה והחזה נמתח אט אט

חוליה אחר חוליה מזדקר ומתכווץ מיד

הניתור הזה, בשבריר השניה

לרגע אני קובע רף חדש

ואז כשאני מתעורר, אם בכלל

להתחיל הכל מהתחלה בכוחות עצמי

החיוך נעלם עכשיו

חלומות אבודים נמוגים בקצב האכזרי של השמש

מחליפים צבעי קשת כזיקית ונטמעים באוירה

רק המובחרים זוכים להתגשם ולהגשים

היתר באים אל קיצם ונמוגים

משאירים מקום לאחרים

והמיוחדים ביותר

אלו עדיין שם

לעולם

לפני

אחרי