אבל, אני כבר לא כאן - אני בויטנאם. אחלה של מקום להיות בו ביום הכיפורים

הבשורה הטובה היא שיש פה אינטרנט. לפחות בהתחלה.

פה זה בהנוי, עיר הבירה של מה שהיה פעם ויטנאם הצפונית. קשה לקרוא למקום הזה עיר בירה. אבל אם זה מה שהמקומיים אומרים, מי אני שאתווכח על זה? ממבט ראשון זה נראה יוותר כמו כפר עירוני.. שדות של אורז בכל מקום. עוד לא הספקתי לצלם את זה. אין פה בעיה של מים. יש מים בכל מקום והרבה. אבל מים כמו שאתם יודעים מביאים יתושים, ויתושים זה כבר סיפור אחר.

במסגרת הזמן הרב שיש להעביר פה בהמתנות (לויזות, לטיסות, לנהג,וכו'), אחד הנוסעים אמר שהיתושים אוהבים רק סוג דם מסויים. לי יש O+ מעניין אם זה סוג הדם האהוב עליהם... 

הדבר הכי מדהים פה זה כמות הטוסטוסים שיש ברחוב. המפגש הראשון עם התופעה הזו משאיר אותך בהלם. אבל תכף מתברר שככה חיים פה. זה הזכיר לי מיד את סין של פעם עם האופניים. ממש אותה תופעה רק שכעת זה עם מנוע חשמלי.. כמות הטוסטוסים ברחובות היא בלתי ניתנת לתאור במילים. מאות. מה מאות, אלפים. עם רעשש הזמזמני שלהם אם אתה נוסע במכונית אתה ממש בבעיה. ממש קשה לנסוע. וזה מוליד בעיה חדשה של זיהום אוויר ולכן רוב האנשים נוסעים פה עם כיסוי על הפה ועל האף - כמו בחדר ניתוח (להבדיל..)

בקיצור, ממבט ראשון (וזו ממש כתיבה לא מעובדת...) אחרי כמה שעות כאן, יש לי תחושה של משהו כמו חזרה בזמן..(אם כי, במחשבה שניה, מי אמר שהזמן שלי הוא הזמן הנכון?)   

אני מקווה שתהיה לי האפשרות להביא לפה קצת תמונות, משהו שיתן תחושה מהחוייה שאני עוברת כאן 

אז גמר חתימה טובה לכולכם.