בדרך כלל אנחנו נוסעים לבד. הפעם, החלטנו לנסות קבוצה מאורגנת. עד שהחלטנו על היעד לא הספקנו להזמין כרטיסים. המועד מאד התקרב הכרטיסים היו מאד יקרים בגלל תקופת החגים ובסוף החלטנו לנסות קבוצה. מה כבר יכול להיות.. אמרנו לעצמנו..

קבוצה זה משהו עלום. אתה יודע רק את הפרטים הכללים: הטיסות הפנימיות, רשימת בתי המלון, כמה אנשים בקבוצה וזהו. לפני הנסיעה בדרך כלל יש מפגש לקבוצה, להכיר קצת. אנחנו לא באנו אליו. וככה הגענו לשדה התעופה כשהשאלה עם מי אנחנו עתידים לבלות את השבועיים וקצת הבאים, לפנינו..

הקבוצה
הקבוצה שהצטרפנו אליה מונה 24 אנשים. חלקם זוגות, וחלקם לא. יש פה סטודנטים צעירים, פנסיונריות, גרושות, רווקה אחת וגבר אחד שהצהיר שהוא נשוי ושאשתו מאד אוהבת שהוא נוסע לטייל ומשאיר אותה לבד בבית. אחת מהקבוצה איבדה את המזוודה שלה בתחילת הטיול שלא הגיעה עד עצם היום הזה.

ויש גם תת-קבוצות: הקבוצה הרומנית, הקבוצה הרוסית, הסטודנטים, הגרושות/רווקות. זה גמיש לפי הנושאים והעניין של אותו יום.

האוטובוס
זו ההוויה המרכזית בטיול. באוטובוס קורה הכל. ישנים אוכלים, מרכלים, נוסעים, מתכננים, רוקמים יחסים. מבלים בו המון שעות ביחד (משהו כמו טיולי בית ספר, למי שרוצה להיזכר..) ברור שכולם רוצים לשבת בספסל הכי קדמי, גם כדי להיות קרובים למדריך וגם לראות בשביל זה המציאו שיטה, כל יום זזים ספסל אחד – אחרת יש סיכוי שאנשים יריבו..

בתחילת הטיול יושבים כולם מסודרים זוגות זוגות.. ככל שהטיול מתקדם בימים הצורך בספייס גדל, שהרי אנחנו בחיים הרגילים אנחנו לא מבלים כשאנחנו צמודים לבני זוגנו שעות על גבי שעות ביממה.. ואז חלה הפרדת כוחות, או זוגות.  קודם נפרדים אלה שהמקום בספסל לא מספיק להם ביחד ולאט לאט נפרדים האחרים ומשתרעים להם איש איש על ספסל בנפרד כמכריזים 'זו הטריטוריה שלי'

המדריך
 "one man show" בבסיס הוא אמור לרצות את כולם וככה הוא גם מתנהג. בזמן הטיול הוא האורים והתומים, מעין אבא ואמא לכל דבר ועניין. הוא האיש שמתמצא ויודע ויש לו תשובה לכל שאלה שמתעוררת.

ידוע לכל שהמדריך הוא הדמות הכי מעניינת בטיול, כולם רוצים לדעת עליו הכל, במיוחד מהרגע שהתברר שהוא גרוש ושאת אשתו השנייה/השלישית הכיר באחד הטיולים. הפרט הפיקנטי הזה הדליק במיוחד את דמיונן של הרווקות/הגרושות שחפצו לדעת מהו המתכון להצליח.. ולכן בחלק ניכר מזמן הטיול הן מבלות סביבו, בחברתו, לידו...

בדרך כלל ממצטרף לטיול מדריך מקומי. אם הוא גרוע אז אין בעיה,אבל אם הוא טוב במיוחד ויש לו מה להגיד ומה לספר והקבוצה הולכת שבי אחרי הסיפורים שלו – או אז נוצרת תחרות בין שניהם. למדריך הישראלי יש יתרון ברור. הוא יכול לבטל את המקומי ולהגיד שהוא 'לא יודע על מה הוא מדבר '

היחסים הקבוצתיים
מתפתחים פה כמו בכל קבוצה של אנשים שנקלעו לסיטואציה משותפת והם אמורים לבלות פרק זמן מסויים ביחד. אי אפשר לרדת מהמטוס הקבוצתי באמצע. ממשיכים עד הסוף לטוב ולרע. זה תמיד מתחיל טוב. כולם נחמדים, משתדלים, מביאים את הצד הנחמד שלהם, בדיחות, ספורים על עצמם. מכבדים האחד את השני בקרקרים שהביאו מהארץ, משווים את הקניות: "תראי מה קנית?" "כמה זה עלה לך?" אנחנו כעת לקראת סוף השלב הזה..

נראה שיהיה פה מעניין..