קודם כל אני מתנצלת על שאני לא עונה לתגובות. הזמן שהקצבתי לענייני מחשב בטיול הוא מוגבל ועכשיו נוסף לי גם עניין הקטנת התמונות.. תודה לכולכם על התגובות. מה הייתי עושה בלעדיכם?

אחרי המפגש הבלתי אמצעי עם הנוי עיר הבירה יצאנו לאזורים קצת פחות הומים. תכף רואים את ההבדל לפי כמות הטוסטוסים. יש פחות כאלה ברחוב ויותר רוכבי אופניים...

נסענו לעיר הואה והגענו אליה בלילה. בבוקר התעוררנו וגילינו שאנחנו ישנים ממש על גדת נהר. על פי האגדות, הנהר נקרא נהר הבושם בגלל הריח המיוחד של מימיו ומספרים שהבחורות של הואה נחשבו ליפות בבנות ויטנאם בגלל שרחצו במימי נהר הבושם. סיפור נחמד. בכלל ויטנאם מלאה אגדות וסיפורים. ארוחת בוקר על המרפסת של המלון ויצאנו לשיט במימי הנהר, עד למקדש בודהיסטי שנמצא על גדותיו. המקדש הוא מקדש פעיל ומתחנכים בו ילדים מכל הגילאים להכשיר את עצמם לחיי נזירות.. מסתבר שבוייטנאם ההורים, מבין אלה שמאמינים (80% מאוכלוסיית ויטנאם הם אנשים חסרי דת), נוהגים ליעד אחד מילדיהם כנזיר. הילדים באים לחודש התנסות בחופשת הקיץ. מי שזה מוצא חן בעיניו – נשאר. השאר יכולים לחזור הביתה. ראינו שם ילדים רכים בשנים מאד... השיט על הנהר חשף אותנו במקצת לחיים שעל הנהר. אלה חיים אחרים, חים של עוני של נוודות.

העיר הואה, נחשבת לאחת הערים החשובות בוייטנאם. היא היתה פעם עיר הבירה, בתקופות שהנוי היתה נצורה או ששלטו בה זרים (צרפתים או אמריקאים או כל מיני מתעניינים אחרים) יש בה לא מעט אתרים בעלי צביון היסטורי שחלק מהם הוכרז ע"י אונסקו כאתרים ששווה לשמר אותם למען הדורות הבאים. יש בה ארמון ומבצר הקיסרי. המתחם נבנה במתכונת העיר האסורה שבבייג'ינג. המקום הופץ בצורה קשה ביותר בתקופה שהאמריקאים ישבו בויטנאם, מפני שבתוך המתחם ישבו חיילי הויטקונג שהשתלטו על העיר וסרבו להיכנע. המחיר של חוסר הכניעה היה הפצצת המקום. הוייטנאמים אמנם משקמים אותו אבל לצורך השיקום צריך הרבה כסף, ולפי התקדמות השיפוץ - נראה שאין כל כך הרבה.

לאחר הביקור בהואה נסענו דרומה לכיוון דנאנג, בעיר הזו ישבו הכוחות האמריקאים ומפה יצאו להפצצות בכל רחבי ויטנאם. ההשפעה האמריקאית על העיר ניכרת, בבניה, ברחובות הרחבים, בבתי הקפה ובתי המלון הרבים שהוקמו לאורך החוף. אבל, למרות השנים הרבות שישבו פה האמריקאים הם דאגו להשמיד את כל הסימנים לזה שהיו כאן ומחקו כל סימן לנוכחות רבת השנים שלהם באזור. נשארו רק ההאנגרים של המסוקים וקצת בונקרים. אפילו סניף של מקדונלד אין בעיר. ראינו רק KFC....

משם נסענו להו יאן, עיירה קטנה וציורית שניכרת בה מאד ההשפעה של הצרפתים שישבו כאן תקופה ארוכה מאד. מוקדם בבוקר נסענו לשוק הדייגים, זו חוויה מיוחדת מאד לראות את הדיג שהגיע כרגע מן הים תכף נהפך לסחורה שנמכרת בשוק. הדגים מנוקים, נקצצים, נרטשים, נמעכים, נקצצים ונמכרים. השוק אגב הוא טריטוריה נשית מובהקת. לא תמצא בו סוחרים גברים. בתמונה שלמטה קושרת האשה את רגלי הסרטנים. לצורך הענין היא מצמידה את הסרטנים לרצפה בכף רגלה.

וזו מעבורת נוסח הנהרות של ויטנאם..