כבר כמה ימים שאיריס מחפשת אותי בטלפון בשעות שבהם אני לא מצליחה לענות. בחיי שרציתי לחזור אליה. בשבת בערב סוף סוף דברנו והיא שאלה אותי אם אני יכולה להתנדב לעבוד בקלפי ביום הבחירות. "בטח" אמרתי. זה בשביל המצפון שלי, אחרי שהבטחתי לסייע בתקופת ההכנות לבחירות ולא עשיתי כלום. הם היו נחמדים וויתרו לי בתמורה לזה שאסכים שישמו את שמי ותמונתי כמי שתומכת ברשימה. למה לא, אמרתי לעצמי, בטח יהיה נחמד. סיפורים, בדיחות, לפגוש אנשים שמזמן לא פגשתי, להכיר אנשים שמאחורי השמות. אני צריכה להביא משהו? שאלתי תביאי עט. אמרה איריס. סבבה.

אחרי שהסכמתי מוניתי באופן רשמי לסגנית יו"ר ועדת הקלפי בקלפי מס' 6. קבלתי כתב מינוי (טופס 2ב') חתום כדת וכדין ע"י נציגו של שר הפנים. היו לי המון שאלות אבל לא היה את מי לשאול. כולם אמרו לי "אחר כך" ואחר כך אמרו לי שכשאבוא לקלפי יסבירו לי. אותי עניין אותי לדעת מה עושה "סגנית יו"ר ועדת הקלפי",? ומי זה יו"ר הקלפי, ומה עושה המזכירה שעלפיה יקום וישק כל דבר. המשקיפים. מה התפקיד שלהם. פתאום זה נהיה רציני וכל התמונות של הכיף התגמדו. נו, טוב. כבר התחייבתי ואמרתי לעצמי בלב שגרוע זה בטח לא יהיה.

בשתיים וחצי התייצבתי בקלפי שנשלחתי אליו. בחדר היתה דממה. כל אחד עסוק בשלו. זה קורא עיתון, זו מסמנת בדף, אחד יצא לעשן. ההיא סופרת. המשקיפים יושבים בצד וכל הזמן רושמים (מה הם רושמים?). מפחיד. דבר ראשון בקשו ממני שאציג את כתב המינוי ולהזדהות. בלי זה אף אחד לא מדבר איתי. הראיתי את הדף ובתמורה הראו לי את הכסא שעליו אני יושבת. המזכירה הסבירה לי את מהות עבודתי: להעביר את תעודות הזהות שמציג כל מי שבא לבחור ממנה אל יו"ר הקלפי. בדרך אני צריכה לסמן במרקר אדום בדף מלא מספרים את המספר הסידורי של הנכנס להצביע. זו עבודתי ב-8 שעות הקרובות עד שיסגרו את הקלפיות בשעה 22:00. ג'יזס. אפילו לא הבאתי ספר. אסור לדבר בטלפון בקלפי לא לקבל שיחות ולא להתקשר. מפעם לפעם עלי להיכנס לאזור הקלפי (לא לבד!!) ולבדוק את מצב פתקאות ההצבעה: שכולן באותו גובה, שאף אחד לא עשה קשקושים על הפתקאות, שלאף רשימה לא חסרות פתקאות. 8 שעות. אחרי שעה התחיל אקשן. המזכירה הודיעה שאני והיו"ר צריכים לחתום על מעטפות ההצבעה. נשמתי לרווחה. סוף סוף אני אוכל להשתמש בעט שהבאתי מהבית. בזמן שאנחנו חותמים, נכנס מישהו שואל אם אנחנו רוצים סנדוויצ'ים. אמרנו "יאללה תביא" היו"ר גמר לחתום על החלק שלו קודם והתחיל להציע לי עצות איך לחתום יותר ביעילות. למה צריך פה יעילות כשיש 8 שעות לשרוף? אבל בגלל שלא בא לי לקלקל איתו את היחסים (אחרי הכל ישבנו כסא ליד כסא) אז הקשבתי בשקט ואמרתי לו תודה והמשכתי בשלי.

ב- 3 השעות הראשונות מתוך ה-8 שהיו, נכנסו בממוצע 10 אנשים כל שעה. בשעה 5 היתה התעוררות קלה שהלכה והתגברה לקראת השעה 6. בשעה 7 התחיל לחץ ואנשים בחוץ התחילו לקטר שאין להם זמן לחכות. באמצע עלינו על בחור צעיר אחד שבא במיוחד מתל אביב כדי להצביע עם רשיון נהיגה שתוקפו פג לפני חצי שנה. בשמונה וחצי הרוחות נרגעו. בשעה תשע איפסנו כולנו את השעונים (הוראות של ועדת הבחירות) עוד קצת עוד קצת ובשעה 22:00 נעלנו את הדלת והתכנסנו כמו איזה כת סודית מסביב לקלפי בצבע כחול, מבקשים לדעת איזה הפתעות מחכות לנו בתוכה.

סחטיין על מי ששם אותי ב"המלצות העורכים".
כבוד. אף פעם לא הייתי שם.