את הקטע המצורף אני לא כתבתי

אבל אהבתי.

ואני מצרפת אותו פה לטובת כל מי שמנהל איתי דיאלוג כזה או אחר בימים האחרונים

 המילה "מודעות" כבר הפכה למילה גסה. אנשים משתמשים בה לרעה ללא הרף. ובעצם שללו ממנה את תוכנה הממשי. אנשים חושבים שהם "מודעים", אם הם יודעים למה הם כאלה מופרעים. אם הם מבינים שבגלל שאמא שלהם לא נתנה להם ואבא גרם להם, והדוד צבט להם בישבן וכך הלאה, בגלל זה הם כאלה. אך זאת איננה מודעות. לכל היותר זה "הסבר".

מודעות אמיתית היא דבר חשוב העוזר לנו באופן הממשי ביותר לחיות טוב יותר."מודעות" היא הידע כיצד להפעיל את עצמנו בצורה הטובה ביותר. כיצד לעבוד על המכשיר היקר והמשוכלל הזה (עצמנו) ולהוציא ממנו את הטונים העדינים ביותר. את איכות הצליל הכי משובחת. איך להבהיר את המיקוד, אילו תנאים לספק לעצמנו על-מנת שנמצה את עצמנו בצורה הטובה ביותר.

מודעות היא לדעת איזה צמח אנחנו. היכן הוא צומח היטב, לאילו תנאי אור הוא זקוק, לאיזו שכיחות של השקאה: איזה דשן שורף אותו ואיזה מעודד לבלוב וצמיחה.

מודעות היא הידיעה של דברים בעלי חשיבות עצומה. כמו למשל: מה מחזיק אותי ערה, כשאני מתה לישון, אבל מוכרחה לגמור עבודה כלשהי? מה מוציא אותי ממצב רוח רע? מה עוזר לי לזכור את מה שאני רוצה לזכור? ואילו הבטחות איני מתכוונת לקיים ברגע שאני מבטיחה אותן?

מודעות היא הידיעה בדיוק ברגע שאני מכשילה את עצמי. שהנה.. עכשיו... זה קורה. אז רגע, אני הולכת עם זה הלאה? רוצה להכשיל את עצמי? באמת? ואולי לא, אז לעצור. או לדעת מה אינני מסוגלת לעצור בשום אופן, אבל גם לדעת שלא אתגלגל לתהום ללא קרקעית, ולכן אין שום צורך להיכנס לשיתוק מרוב אימה.

כן. מודעות זה להכיר את התאוצה של כוח ההרס שלנו. לדעת איך לייצר הנאות. להכיר את שווי המשקל בין קלט לפלט. התכנסות פנימה ויציאה החוצה. מודעות היא כמובן גם הידיעה שיש גבולות למודעות. איזה מזל, גם אם נלמד את עצמנו עד אין סוף, לעולם לא נצליח לעבור את גבולות המסתורין.